הבלוג שלי בפייסבוק

יום שישי, 14 באוקטובר 2022

התפקיד שנכפה עלי

 מאז שהתחלפה המנהלת במקום העבודה שלי, האווירה במוקד הפכה להיות נסבלת יותר. בשונה מהמנהלת הקודמת שישבה כל בוקר ליד המחשב והעירה לכל מי שלקח רגע כדי לנשום, המנהלת החדשה פחות מקפידה על ההתנהלות של הנציגים לאורך המשמרת וניתן קצת "לעגל פינות" ולגנוב כמה דקות כדי לנוח בין השיחות.

למרות שהמנהלת החדשה פחות נוקשה, עדיין יש הרבה עבודה וכל הזמן מגיעים למוקד נציגים חדשים. מכל הנציגים הותיקים שעובדים במוקד, המנהלת החליטה שאני זאת שאעביר לנציגים החדשים את ההדרכה המעשית, כלומר אאזין לשיחות שלהם ואכוון אותם. כל פעם שהיא מקבלת נציג חדש לעבודה הוא קודם מגיע אלי להאזנה. המנהלת מבחינתה מאוד מרוצה מהסידור הזה וגם ציינה זאת בפני, מיוחד לאור הפידבקים החיובים שהיא מקבלת עלי מהנציגים החדשים.

לצערי מהר מאוד זה הפך להיות התפקיד שלי והגיע למצב שגם כשלא ממש מתחשק לי להיות בהאזנה, אני נאלצת לבצע אותה ולפעמים גם לראות את שאר הנציגים משתחררים הביתה מוקדם בעוד שאני צריכה להשאר ולמלא את "התפקיד" שלי. לא מבינה למה היא ננעלה דווקא עלי, במיוחד שיש נציגים הרבה יותר ותיקים וטובים ממני במוקד (אני נמצאת ברמה הכי נמוכה מבחינת השיחות ומסרבת לעלות שלב כי קל לי ונוח לי כך).  

כל זה מתווסף לחוסר שביעות הרצון הכללית שלי ממקום העבודה. אני באמת מנסה לראות את הצדדים הטובים שיש בעבודה שלי, לחפש את החיובי ואת הדברים הטובים שבגללם שווה לי להשאר שם, אבל כל פעם נוסף משהו שרק הופך את המצב שלי לגרוע יותר. אני מנסה לשכנע את עצמי שטוב לי, מדחיקה ומתעלמת מכל הדברים שאני לא אוהבת כי בסה"כ אני מסתדרת וחבל לי לעזוב עבודה שהיא יחסית פשוטה (ועמוסה). אני עושה הכל העיקר לא לעזוב ולא לוותר לעצמי וזה ממש לא קל...

אין תגובות:

אז מה התחדש אצלי?

 חלף זמן רב מהפעם האחרונה שעידכנתי, האמת שלא ממש היה לי חשק לכתוב כי הכתיבה קצת מאלצת אותי להכנס פנימה ולהיות עם עצמי והיה לי קשה למצוא את ה...