פעם ראשונה שהצלחתי להתפרסם במדור "עשה למישהו את היום".
לאחרונה אני חושבת הרבה על הכתיבה כאן בבלוג ומתלבטת האם להמשיך לכתוב או להפסיק. מצד אחד זה נחמד להתפנות פעם בחודש מכל העיסוקים ולהקדיש זמן לכתיבה. הזמן הזה מאפשר לי להכנס קצת פנימה ולהתמקד במה שאני מרגישה או חושבת ולא תמיד מוצאת לזה זמן או מקום, הכתיבה מלווה אותי שנים רבות.
את הבלוג הראשון שלי פתחתי באתר תפוז כשהייתי סטודנטית, זה היה בלוג שכתבתי במשך 8 שנים, במהלך כל לימודי התואר הראשון וגם לאחר מכן. כשעברתי עם בעלי לחו"ל (לתקופה של 3 שנים) עברתי חרדה מאוד קשה שבעקבותיה מחקתי את הבלוג שלי מבלי אפילו להבין מה קורה לי ומה אני עושה. זו הייתה חרדה שקשורה לאינטרנט ולכתיבה ברשת, אני זוכרת שהיתה לי הרגשה שדברים זזים ומשתנים בפלטפורמה בזמן שאני עובדת עליה, דימיינתי שפרצו לי למחשב ולטלפון ומרוב חרדה ריסקתי לריצפה את 2 הטלפונים הניידים שהיו לי. התחלתי למחוק חברים בפייסבוק ולשלוח הודעות חרדתיות למישהי שנהגתי להתכתב איתה באותה התקופה, דבר שכמובן גרם לניתוק של הקשר. זו הייתה תקופה שלא ממש טיפלתי בעצמי וזה נתן את האותות שלו.
כשהתחלתי לכתוב בבלוג ההוא, הייתי בערך בת 24 והוא היווה מעין מפלט עבורי, שיתפתי שם בהכל, בכל דבר שקורה לי, בין אם זה בבית עם ההורים ובין עם זה בחוץ עם חברות או בלימודים. היה בי להט לכתיבה ומאגר בלתי נדלה של תכנים שרק העצים עם הזמן. אומנם בהתחלה לא כתבתי בשביל שיקראו אותי, ניסיתי לבדוק האם אני בכלל מתחברת לכל הרעיון הזה של הכתיבה אך עם הזמן נוספו לי קוראים והתגובות הפכו לבעלות ערך בעיני. הרגשתי שהקוראים מזדהים עם הדברים שעליהם כתבתי וזכיתי לפירגון והדדיות, לתגובות מרגשות, מצחיקות וגם מנחמות. הרגשתי שאני פשוט חיה בבלוג והצורך שלי בקשרים חברתיים בא על סיפוקו.
מחיקת הבלוג היה הדבר הכי נורא שיכל לקרות לי ועד היום לפעמים אני מצטערת על כך. אפילו לא עידכנתי או שלחתי קישור לבלוג חדש, ביום אחד פשוט נעלמתי ורק לאחר כמה שנים, כשהתחלתי לטפל בעצמי חזרתי לכתיבה שוב, התחלתי הכל מחדש והנה אני כאן, כותבת כבר שנה בלי קוראים קבועים.
ככל שהזמן עובר אני מקבלת את ההרגשה שעולם הבלוגים הולך ונעלם וכשאני נזכרת בבלוג שלי, אני מבינה שחווית הכתיבה באופן שחוויתי אותה לא תחזור להיות מה שהיא הייתה, שהתגובות והקוראים כנראה כבר לא יהיו חלק ממנה ולפעמים זה קצת מתסכל... לפעמים זה גורם לי לתהות האם בכלל כדאי לי להמשיך ולהתמיד בכתיבה? האם זה באמת שווה את זה?
אני מודה עדיין לא ממש הגעתי להחלטה אבל לפחות הפעם, אם אחליט להעלם הבלוג הזה יישאר כל עוד זה יהיה אפשרי....
