כשקצת קשה בעבודה...

 לפעמים אני מתלבטת האם כדאי לי לעזוב את מקום העבודה שלי ולחפש עבודה אחרת, עם תנאים טובים יותר. אני עובדת בשרות לקוחות יותר מ-10 שנים והאמת שקצת נמאס לי. 

אני באמת מנסה להיות שלמה עם העבודה שלי ולהתרגל למונוטוניות שבה, לעומס היומיומי, לתלונות ולמרות שמונחתת מגבוה. לפעמים אני מצליחה להתעלות על כל אלה ולהמשיך בשיגרת העבודה שלי ולפעמים יש ימים שכל כך קשה לי, שמתחשק לי פשוט לקום וללכת. 

למרות שאני עובדת בתחום הרבה שנים, אני לא ממש מצליחה להתקדם במקומות שבהם אני עובדת, כך שתמיד אני נשארת ברמה ההתחלתית והנמוכה ביותר והיחס הוא בהתאם

בדר"כ היחס לנציגי השירות, לפחות במקום העבודה שלי, הוא לא ממש מכבד לא רק מצד מקבלי השירות אלא גם מצד האחראים והמנהלים. כל העובדים שנמצאים מעל הנציגים זוכים לתנאים טובים יותר ומקבלים מתנות בחגים ובימי הולדת, האווירה ביניהם הרבה יותר חברתית ומגובשת, ותמיד יש להם זמן לשוחח במהלך העבודה, לצאת יחד להפסקות, ולרדת לקנות משהו בקיוסק. לנציגים  כמעט ואין זמן לדברים האלה, ההפסקה שלהם נמשכת 20 דקות ונמדדת בדייקנות, הם תמיד חייבים להיות במצב זמין לשיחות ואם עוצרים לרגע כדי לנשום מיד מעירים להם. הם צריכים לבקש רשות כדי לצאת לשירותים או להכין כוס קפה. פעם או פעמיים בשנה, הם מקבלים קופון בסך 100 שקלים שלא מספיק אפילו לקניה של מוצר בודד וכמובן שאין התייחסות לימי הולדת, בעוד שלגבי שאר העובדים -  התאריכים של ימי ההולדת שלהם מתפרסמים ומתנוססים בגאווה על הלוחות האלקטרונים במסדרונות.

אני מודה בכנות שאני קצת מקנאת בהם, בעיקר ביחס שהם זוכים לו, בזמן שיש להם כדי לעצור ולשוחח, ליצור יחסים של קירבה וחברות ולהתעניין זה בחייו של זה.

אנשים בסביבתי הקרובה טוענים שאני יכולה למצוא עבודה טובה יותר ובתנאים טובים יותר ואני באמת מחפשת... אבל כל דבר שאני מוצאת נראה לי לא מתאים. הביטחון העצמי שלי  נמוך עד שאינני מאמינה שאצליח להתקבל למשהו אחר או להסתדר עם משהו אחר מעבר לשירות לקוחות. אני תמיד מפקפקת בעצמי וביכולות שלי. תמיד אני מרגישה שאני לא טובה מספיק ושכולם טובים ממני. אני יודעת שאני צריכה להעיז יותר ולנסות דברים חדשים.

לפעמים אני חושבת שאולי הדברים שציינתי ומפריעים לי הם חלק משגרת עבודה שאני צריכה ללמוד לקבל על עצמי ולהתמודד כי בכל עבודה יש קשיים וכל מקום נמצאים אנשים שלא מרוצים ממקומות העבודה שלהם ונאבקים כדי לשרוד.

הדבר היחיד שגורם להשאר במקום העבודה הזה הוא שיום העבודה שלי מסתיים בשעה 14.00 וזה באמת מקל כשיש בעל וילדה בבית. בינתיים זה מחזיק אותי אבל אני לא יודעת אם אצליח להתמיד לאורך זמן

חשש מעבודה חדשה

לפני הקורונה עברתי תקופה מאוד קשה מבחינה מקצועית שבמהלכה לא הצלחתי להתמיד במקומות עבודה וכל מקום שהתחלתי לעבוד בו עזבתי לאחר מספר חודשים. התקופה הזו עירערה אותי ואת הביטחון ביכולת שלי להשאר במקום עבודה לאורך זמן. למרות שחלפה כמעט שנה אני עדיין לא בטוחה בעצמי ולא יודעת מה ייקרה לי כשאצטרך לחזור שוב לחיפושי העבודה. הפחד הכי גדול שלי הוא שלא אצליח להתמיד במקומות עבודה ושהכל יחזור על עצמו שוב. היכולת לצאת לעבודה מאוד משמעותית בעיני ומעידה על סוג של עצמאות ויכולת לכלכל את עצמי ואת הצרכים שלי. 

היום מבחינה אישית אני במצב הרבה יותר טוב ממה שהייתי אבל עדיין קיים החשש שלא אסתדר כי לא הייתה לי התנסות חיובית ומוצלחת בתקופה האחרונה, שבאמת תגרום לי להרגיש אחרת. 

מעבר לכך - אני קצת חוששת מהתחלות חדשות, ממקומות חדשים, מהלמידה עצמה ובכלל - מהיותי חדשה במקום מסויים, זה גורם לי להרגיש לא שייכת ומפחיד אותי. תמיד אני מרגישה רע, כשאני מתחילה מקום חדש.

זו הפעם הראשונה בחיי שאני לא יודעת למה לצפות מעצמי ואפילו מעט חוששת מהעתיד שלי. כל הסיפור שלי עם מקומות העבודה לא מרפה ממני והמחשבה "מה יהיה איתי?" מעסיקה אותי רבות ומונעת ממני להרגיש בטוחה בעצמי וביכולות שלי.