הבלוג שלי בפייסבוק

‏הצגת רשומות עם תוויות תמיכה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תמיכה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 19 ביוני 2021

עם ההורים שלי

במשך שנים רבות הקשר ביני לבין ההורים שלי היה מאוד מרוחק. אני זוכרת את התקופה שחייתי במחיצתם כתקופה מאוד סוערת של ויכוחים וריבים  שהתנהלו בעיקר מול אמא שלי שהייתה מאוד דעתנית ואסרטיבית. הויכוחים נמשכו עד גיל יחסית מאוחר ולא פסקו עד שעזבתי את הבית 

בשנים האחרונות אני מרגישה שחל שינוי משמעותי בקשר ביני לבין ההורים שלי  והיחסים איתם הופכים להיות קרובים יותר יותר.

הקשר החל להתהדק בעקבות התקופה הקשה שעברתי בשנה האחרונה עקב חיפושי העבודה שבמהלכה זכיתי לתמיכה של אמא שלי. האמת שבהתחלה לא רציתי להעזר בה אך היא הייתה האדם היחיד שהקשיב לי כשהיה לי קשה, וכשלא היה לי עם מי לדבר. היא היתה היחידה שהתקשרה אלי מידי יום לשאול בשלומי ועודדה איתי. בכל פעם ששוחחתי איתה היא הצליחה להרים אותי מהמקומות הנמוכים שנשאבתי אליהם  ולהראות לי גם את הדברים הטובים בעצמי. 

כשאני מתארחת אצל ההורים מידי שבוע, אמא שלי תמיד נמצאת סביבי ודואגת שלא יחסר לי דבר. היחסים שלי איתה השתנו לגמרי וכיום הנוכחות שלה אפילו מרגיעה אותי וגורמת לי להרגיש בטוחה  ומוגנת למרות שאני בעצמי כבר אמא. כשאני נמצאת אצלם בשעות הערב, אמא שלי תמיד מציעה לי להכנס להתקלח, ומכינה לי סדוויצים לעבודה, לרגע מסוים אני חוזרת להיות ילדה ואפילו קצת נהנית מכך. 

העזרה של ההורים שלי בכל מה שקשור לטיפול והשגחה על הבת שלי היא אינסופית ובכלל לא מובנית מאליו. מרגש אותי כל פעם מחדש לראות את הנכונות והרצון שלהם לעזור לי בכל מצב.

מעבר לכך - התחלנו גם לצאת יחד לבילויים, חופשות וטיולים משותפים, דבר שרק מקרב בינינו יותר

עם הזמן הבנתי שאין אף אדם בעולם שיהיה שם עבורי חוץ מאמא שלי, למדתי לראות את ההורים שלי מזווית ראיה אחרת לגמרי ויותר להעריך אותם ואת מה שהם עושים בשבילי.

יום רביעי, 12 באוגוסט 2020

מתחילה מחדש...

אז לאחר תקופה ארוכה שלא כתבתי אני חוזרת לכתוב שוב, לא יודעת כמה זמן אצליח לפנות  לשם כך...  אני קצת מתגעגעת לחלק הזה שבתוכי, מרגישה שהכתיבה קצת מרככת אותי ומחברת אותי עם עצמי, עברתי ואני עוברת תקופות קשות בבית שמלוות בהרבה כעס.

רציתי להתחיל לכתוב כבר לפני מספר חודשים אך המצב הקשה שהייתי בו מנע ממני לעשות אפילו את הדבר הפשוט הזה ומצאתי את עצמי כותבת פוסטים ארוכים, מנסחת, מתקנת ופתאום, ללא כל סיבה, מוחקת הכל.

מרגישה מעין תחושת שיחזור כאילו שמישהו שיחזר לי את העבר ע"מ לשלב אותי בעבודה ומאז התחילו כל הכעסים... כמובן שבעקבות השיחזור גם עבודה לא ממש הצלחתי למצוא.... אז בינתיים אני מנסה לשרוד.... עם כמה שפחות חיכוכים....
הישיבה בבית בעקבות משבר הקורונה לא גרמה לי להרגיש טוב בכלל אלא בדיוק להיפך, היא הרסה לי כל דבר שהיה לי בחיים מבחינה אישית, זוגית, בריאותית, חברתית ותעסוקתית. היו רגעים ששקלתי לשים קץ לחיי. מרגישה שנפגעתי כמעט בהכל והנזק הוא בלתי הפיך, לא יודעת איך אני מרימה את עצמי, איך אני אוספת את השברים של חיי ומתחילה הכל מחדש.... כאילו לא קרה דבר.... 

אני נמצאת לבד קרוב ל-6 שנים ואין לי אף אחד לדבר איתו וזה מאוד חסר לי.  לצערי בעלי לא מהווה עבורי משענת או מקור לתמיכה ושיתוף, והוא לא מעונין להיות במקום הזה. גם אמא שלי לא יכולה לעזור לי, אז בינתיים אני מתמודדת לבד עד שאצא לעבוד... 
חוששת שלא אצליח להשתלב בעבודה בגלל הקושי שלי... ועצם היותי אמא לילדה לא מקל על כך...

המכתב שלא נשלח

לחנה אני יודעת שחלפו בערך 8 שנים מהפעם האחרונה שדיברנו או נפגשנו. הרבה פעמים ניסיתי להעלות על הכתב מה אני מרגישה או חושבת בהקשר אליך אבל התק...