בדרך לתרומת ביצית

 אז אני יודעת שאני לא מקפידה לעדכן כאן לעיתים קרובות, מצד אחד הייתי רוצה לעדכן יותר ומצד שני הכתיבה היא תחביב ששייך לעבר שלי, ולפעמים אני לא בטוחה עד כמה הכתיבה משרתת אותי היום. אני מצליחה לכתוב רק ברגעים שאני לבד ובאמת יש לי זמן ואולי גם בתקופות שאני יותר מכונסת בתוך עצמי, בעבר הייתי כותבת כמעט בכל זמן פנוי שיש לי. אז אולי דברים מתחילים להשתנות ואני צריכה להשתנות איתם אבל אם כבר מצאתי זמן לעדכן ואני במוד הנכון אז מעדכנת....

עד לפני חודש וחצי בערך הייתי בטיפולי פוריות שלצערי לא הצליחו. גם בשאיבה האחרונה שעשיתי, הביצית שהתקבלה לא הייתה תקינה ורופא הפוריות אמר שאין טעם להמשיך בטיפולים וכדאי לפנות לתרומת ביצית. למרות שהייתה לי הרגשה שזה מה שיקרה, היה לי קשה לקבל את זה ועברתי תקופה קשה, מעין סוג של אבל ואובדן של היכולת שלי להביא ילד בכוחות עצמי. אמנם הבנתי שזה עניין של גיל ושאין לי דרך לשנות את המצב, ושבאמת עשיתי כל מה שיכולתי, אבל עדיין זה היה תהליך שהייתי צריכה לעבור עם עצמי כדי להגיע להשלמה עם המצב ולהבנה שאם אני רוצה ילד נוסף, תרומת ביצית זו הדרך היחידה.

אז המשכנו הלאה ופנינו לתרומת ביצית דרך רופא הפוריות שמלווה אותנו. היינו בפגישת ייעוץ עם החברה שמספקת את התורמות והתחלנו את התהליך. בהתחלה בעלי היה צריך לעשות בדיקות גנטיות כדי לוודא שהוא לא נשא של איזשהו גן שיכול לעבור לעובר. מאחר שנאמר לנו שהתוצאות יגיעו רק בעוד 3 חודשים החלטנו שזה מספיק זמן בשביל להמשיך לנסות ולפעול בכל החזיתות האפשריות ע"מ שמשהו יצליח. דבר ראשון פנינו לרופא פוריות אחר כדי לקבל חוות דעת נוספת על המשך הטיפולים ודבר שני - פשוט התחלנו לנסות להכנס להריון לבד באופן טבעי, לבעלי זה היה נשמע חסר סיכוי לחלוטין אבל אני לא ויתרתי והחלטתי שאני עושה הכל בשביל שנצליח.

לאחר 3 חודשים התוצאות הגנטיות של בעלי התקבלו ולצערי גילו שיש לו גן של פיגור שכלי וזה אומר שכל מה שמוצאים אצלו צריך גם לבדוק אצל התורמת ואם היא נושאת גן כזה, אז היא לא מתאימה כי שני נשאים של אותו גן יכולים להעביר אותו לעובר.

ע"מ שנוכל לבחור תורמת, קיבלנו קטלוג שמרכז את כל התורמות עם תמונות ואינפורמציה בסיסית והיינו צריכים לבחור 3 מתוכן. לצערי לא היו הרבה תורמות ורובן היו בלונדיניות כך שנאלצנו לחפש תורמת שלפחות תיהיה קרובה אלינו בגוון העור ובצבע השיער ודיי להתפשר כי דימיון מוחלט אי אפשר למצוא.. אז לאחר כמה התלבטויות ויעוץ גנטי שעברנו מצאנו תורמת שתוכל להתאים לנו. רק שהיא צריכה להיבדק לגן שנמצא אצל בעלי ואם היא לא תהיה נשאית, היא תוכל להיות התורמת שלנו

נכון להיום אנחנו מחכים לאישור של התורמת לבצע את הבדיקה הגנטית וכמובן לתוצאות. אנחנו יודעים שזה ייקח זמן, לפחות 4 חודשים עד שישלחו את הזרע לחו"ל, יעשו את ההפריה עם הביצית ויחזירו לארץ אבל זה מה שיש. בינתיים כמו שכתבתי לפני כן אנחנו מנסים להכנס להריון לבד ומחזיקים אצבעות שאולי בכל זאת נצליח ולא נצטרך תרומת ביצית.

עדיין בטיפולי פוריות

 עדיין ממשיכה עם טיפולי הפוריות, עד היום עברתי שתי החזרות שלא הצליחו ובקרוב מתחילה את ההחזרה השלישית. ככל שהזמן חולף זה מתחיל להיות יותר ויותר קשה, לא מבחינה פיזית אלא בעיקר מבחינה רגשית. לאחר כל החזרה של עובר יש המתנה של שבועיים מורטי עצבים שרק בסופם ניתן לדעת האם העובר נקלט או לא (באמצעות בדיקת דם). לפני כן אי אפשר לדעת דבר וצריך פשוט להמתין ולהעביר את הזמן שזה הדבר קשה ביותר במיוחד כשמצפים למשהו כל כך.  במהלך ההמתנה הזאת יש כל מיני סוגים של כאבים שחשים בגוף אבל אף אחד מהם לא יכול לרמז על התוצאה הסופית ותמיד ניתנים לפרשנות לחיוב או לשלילה. לפעמים אני מנסה להשתמש בבדיקת הריון ביתית ממש יום או יומיים לפני בדיקת הדם, למרות שאומרים שגם הבדיקות האלה לא תמיד אמינות ויכולות לעוות את התוצאה, אבל בכל זאת  אני מעדיפה לקחת את הסיכון מאשר להמתין. בינתיים בשתי ההחזרות האחרונות דווקא כן קיבלתי תוצאות מדויקות.

את ההחזרה האחרונה שלא הצליחה עשיתי לפני שבועיים ובדיוק היום, ביום חמישי, קיבלתי את התוצאות של בדיקת הדם, אבל כבר ידעתי מיום שלישי שהיא תיהיה שלילית כי השתמשתי בבדיקת ההיריון. חוץ מזה גם העדפתי להקדים את הדיכאון ליום שלישי ולהפטר ממנו מאשר להתחיל אותו ביום חמישי ולהכנס איתו לתוך הסופשבוע. כך שביום שלישי גם אני וגם בעלי היינו חסרי מצב רוח. לי היה מאוד קשה להתרכז בעבודה ולקחתי הרבה הפסקות עד שהיום הזה הסתיים  (למזלי סיימתי ב-12.00 כך שלא היה לי הרבה זמן לסבול) ובעלי חזר הביתה מוקדם כי גם לו לא היה חשק לעבוד. אז יום שלישי היה היום הרישמי של הדיכאון, יום שממש לא עשינו בו כלום. אפילו ויתרתי על ללכת לסרט עם אמא שלי והתברר שזו הייתה טעות כי אולי זה היה יכול לשפר לי קצת את מצב הרוח. ביום רביעי כבר הרגשנו קצת יותר טוב והיום קבענו תור חדש לרופא הפוריות כדי לתכנן את המשך הטיפול. 

הדבר החיובי היחיד שבאמת אפשר לומר על התהליך שהנתונים משתפרים מפעם לפעם והביציות שנשאבות יוצאות באיכות טובה יותר. אם בפעם הראשונה הצליחו לשאוב רק ביצית אחת אז עכשיו כבר הצליחו לשאוב 3 ביציות ואחת מהן הקפיאו לסבב הקרוב, כך שבמקום לעבור שוב את כל ההזרקות והשאיבה, עושים רק החזרה וזה מקל על הכל ומקצר את התהליך. מקווה שהביצית הזאת תעבור את שלב ההפשרה ובאמת תימצא מתאימה להחזרה, אבל עד אז יש לפחות עוד שבועיים.... 

כך נראים החיים שלי בתקופה הזאת, חיים בין שאיבה להחזרה ומקווים שפעם  הבאה תיהיה תוצאה טובה יותר ואולי אפילו הריון...