הבלוג שלי בפייסבוק

‏הצגת רשומות עם תוויות נציגים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נציגים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 9 באפריל 2025

על חופשות ואילוצים בעבודה

 ושוב פעם כמו בכל שנה כשאני מבקשת בעבודה לצאת לחופשה בחג, מתחיל הסיפור הזה שאני לא יודעת האם יתייחסו ויאשרו לי או שיתעלמו ואצטרך לדאוג לי למחליף. האמת שההתנהלות הזאת קצת מתחילה להמאס עלי ואני מוצאת את עצמי מתלוננת לא מעט, בעיקר בפני בעלי, על העבודה ועל היחס שהנציגים מקבלים.
 
מאחר שאני עובדת בעבודה לא קלה ולא מתגמלת במיוחד, יש תחלופה גבוהה של עובדים. כל שנה או שנה וחצי מתחלפת ראש צוות במוקד ומגיעה מישהי הרבה יותר גרועה מהקודמת. לשמחתי הרבה כמעט ולא יוצא לי לפגוש אותן, אך למרות זאת יש כל מיני אי הבנות עם ראש הצוות החדשה שנובעות מכך שכנראה לא עשו לה הדרכה כמו שצריך או שהיא חוששת לפנות למנהלת המוקד שנמצאת מעליה בדברים שהיא לא יודעת מה לעשות ואז הכי קל  זה פשוט לנזוף בנציג במקום לברר מה באמת הבעיה . 

מי שעוקב אחרי יודע שאני נמצאת בטיפולי פוריות וזה מאלץ אותי להעדר בבקרים מהעבודה ולהכנס מאוחר יותר למשמרת. כמובן שאני עושה זאת באישור המנהלת של המוקד שיודעת שאני בטיפולים. כל פעם שאני מאחרת אני מעדכנת אותה והיא מטפלת לי בנושא הנוכחות. בעבודה, אף אחד לא יודע שאני בטיפולים חוץ ממנה ומעדיפה להשאיר זאת כך ואז נוצר מצב שראש הצוות מתקשרת אלי בבקרים כשאני נמצאת במעקב ושואלת למה אני לא במשמרת. אז בפעמים הראשונות באמת הייתי עונה לה ואומרת לה שזה באישור המנהלת אבל התשובה הזאת, שנראית לי הכי מתקבלת על הדעת, לא הייתה מספקת אותה  והיא הייתה נוזפת בי ואומרת שאני צריכה לעדכן אותה ולא את מנהלת המוקד.

באחד מהימים כשהגעתי למוקד לאסוף טופס מסוים, ניגשתי למנהלת המוקד וסיפרתי לה שמתקשרים לחפש אותי בימים שאני מעדכנת אותה שאאחר והיא אמרה שזה בסדר כי היא מטפלת לי בדוח הנוכחות ושתשוחח על כך עם ראש הצוות. כמובן שהיא לא עשתה זאת וכמה ימים לאחר מכן התחלתי לקבל הודעות נזיפה כמו "למה זה לא עובר דרכי?! אני מטפלת במשמרות ועובדת בבמה!" או "אני המנהלת שלך לא ....(מנהלת המוקד) אני באמת לא מצליחה להבין את זה!" . ובפעם אחרת היא כתבה: "מתי תביני שאת צריכה לפנות אלי לגבי משמרות?!" 

לאחר מכן כבר הפסקתי לענות ולהגיב להודעות שלה כי כבר הרגשתי שלא נעים לי להנזף על משהו שסוכם מראש עם המנהלת שמעליה ואם מנהלת המוקד לא עידכנה אותה אז אין לי יותר מידי מה לעשות בעניין.  היו רגעים שפשוט ייחלתי שתדווח לה כבר שאני נעדרת מהעבודה ואז היא תקבל תשובה.  אם אני הייתי במקום ראש הצוות פשוט הייתי ניגשת למנהלת מציגה בפניה את הבעיה ושואלת מה לעשות, זה כל כך פשוט!!!! ברגע שמישהו אומר שיש לו אישור מיוחד מהמנהלת כדאי לברר קודם במקום לנזוף במישהו שממש לא מגיע לו להנזף.

מאז אותו מקרה כבר הבנתי שיש כאן עסק עם מישהי לא כל כך חכמה וכל פעם שהיא הייתה מתקשרת הייתי עוברת אוטומטית לכוננות ספיגה. לפני מספר שבועות הייתי בשאיבת ביציות ולא הגעתי לעבודה, אז בשעות הערב ראש הצוות התקשרה אלי והתחילה את השיחה ב-"היי, זאת.....(השם שלה), מה נשמע?" כמובן שלאור כל המקרים הקודמים שקרו לי איתה כבר הכנתי את עצמי לנזיפה, ובמקום להגיד לה בסדר. עניתי לה "כן?" במילים אחרות תגידי מה את רוצה ונסיים את השיחה. עם כל הכבוד היא לא חברה שלי והשאלה הזאת לא נראתה לי מתאימה בכלל. אז היא צחקה מהעבר השני של הקו ושאלה "מה כן? שמעתי שלא הגעת אז התקשרתי לשאול אם הכל בסדר ואם את צריכה משהו תודיעי לי" אמרתי לה תודה וניתקתי. אז אולי זה נשמע נחמד ואיכפתי אבל אני לא קונה את השינוי הפתאומי ביחס, משערת  שפשוט התלוננו עליה אז היא החליטה לשנות את הטון.

למרות שאני לא רוצה להתנהל מולה, אין לי ממש ברירה כי היא מסדרת את המשמרות ולא תמיד מתייחסת לבקשות של הנציגים ובמקרה כזה, אני זאת  שצריכה למצוא לעצמי מחליף וגם לעדכן אותה שתאשר את ההחלפה. תמיד כשנשלחות המשמרות בערב, אני מגלה שלא שובצתי למשמרת בהתאם למה שביקשתי וזה מאוד מכעיס ומתסכל. ואז גם מתחיל הלחץ, מה יקרה אם היא לא תאשר?  מה יקרה אם היא לא תראה את ההודעה שלי?  מה יקרה אם לא אמצא מחליף? כל שבוע אותו דבר. וזה גם מה שעומד לקרות עם  חופשת הפסח שביקשתי שבועיים מראש. עד שלא אראה את הסידור של המשמרות לשבוע הבא, אני לא באמת אוכל לדעת האם התייחסו לבקשה שלי או לא.

אני סופגת הרבה ושותקת, לא נכנסת לעימותים ובוחרת את המלחמות שלי... מחזיקה את עצמי עד הרגע שאכנס להריון ואז כבר אוכל להתחיל לספור את הימים עד העזיבה.

עידכון:
וכמו שציפיתי אף אחד לא התייחס לבקשה ושיבצו אותי לעבוד כל השבוע אפילו שהודעתי 3 שבועות מראש. כמובן שאני לא מתכוונת לעבוד אפילו יום אחד במהלך השבוע הזה, הרסו לי את המצב הרוח... צריכה ללמוד לא לקחת דברים ללב

יום שישי, 14 באוקטובר 2022

התפקיד שנכפה עלי

 מאז שהתחלפה המנהלת במקום העבודה שלי, האווירה במוקד הפכה להיות נסבלת יותר. בשונה מהמנהלת הקודמת שישבה כל בוקר ליד המחשב והעירה לכל מי שלקח רגע כדי לנשום, המנהלת החדשה פחות מקפידה על ההתנהלות של הנציגים לאורך המשמרת וניתן קצת "לעגל פינות" ולגנוב כמה דקות כדי לנוח בין השיחות.

למרות שהמנהלת החדשה פחות נוקשה, עדיין יש הרבה עבודה וכל הזמן מגיעים למוקד נציגים חדשים. מכל הנציגים הותיקים שעובדים במוקד, המנהלת החליטה שאני זאת שאעביר לנציגים החדשים את ההדרכה המעשית, כלומר אאזין לשיחות שלהם ואכוון אותם. כל פעם שהיא מקבלת נציג חדש לעבודה הוא קודם מגיע אלי להאזנה. המנהלת מבחינתה מאוד מרוצה מהסידור הזה וגם ציינה זאת בפני, מיוחד לאור הפידבקים החיובים שהיא מקבלת עלי מהנציגים החדשים.

לצערי מהר מאוד זה הפך להיות התפקיד שלי והגיע למצב שגם כשלא ממש מתחשק לי להיות בהאזנה, אני נאלצת לבצע אותה ולפעמים גם לראות את שאר הנציגים משתחררים הביתה מוקדם בעוד שאני צריכה להשאר ולמלא את "התפקיד" שלי. לא מבינה למה היא ננעלה דווקא עלי, במיוחד שיש נציגים הרבה יותר ותיקים וטובים ממני במוקד (אני נמצאת ברמה הכי נמוכה מבחינת השיחות ומסרבת לעלות שלב כי קל לי ונוח לי כך).  

כל זה מתווסף לחוסר שביעות הרצון הכללית שלי ממקום העבודה. אני באמת מנסה לראות את הצדדים הטובים שיש בעבודה שלי, לחפש את החיובי ואת הדברים הטובים שבגללם שווה לי להשאר שם, אבל כל פעם נוסף משהו שרק הופך את המצב שלי לגרוע יותר. אני מנסה לשכנע את עצמי שטוב לי, מדחיקה ומתעלמת מכל הדברים שאני לא אוהבת כי בסה"כ אני מסתדרת וחבל לי לעזוב עבודה שהיא יחסית פשוטה (ועמוסה). אני עושה הכל העיקר לא לעזוב ולא לוותר לעצמי וזה ממש לא קל...

יום שישי, 3 ביוני 2022

כשקצת קשה בעבודה...

 לפעמים אני מתלבטת האם כדאי לי לעזוב את מקום העבודה שלי ולחפש עבודה אחרת, עם תנאים טובים יותר. אני עובדת בשרות לקוחות יותר מ-10 שנים והאמת שקצת נמאס לי. 

אני באמת מנסה להיות שלמה עם העבודה שלי ולהתרגל למונוטוניות שבה, לעומס היומיומי, לתלונות ולמרות שמונחתת מגבוה. לפעמים אני מצליחה להתעלות על כל אלה ולהמשיך בשיגרת העבודה שלי ולפעמים יש ימים שכל כך קשה לי, שמתחשק לי פשוט לקום וללכת. 

למרות שאני עובדת בתחום הרבה שנים, אני לא ממש מצליחה להתקדם במקומות שבהם אני עובדת, כך שתמיד אני נשארת ברמה ההתחלתית והנמוכה ביותר והיחס הוא בהתאם

בדר"כ היחס לנציגי השירות, לפחות במקום העבודה שלי, הוא לא ממש מכבד לא רק מצד מקבלי השירות אלא גם מצד האחראים והמנהלים. כל העובדים שנמצאים מעל הנציגים זוכים לתנאים טובים יותר ומקבלים מתנות בחגים ובימי הולדת, האווירה ביניהם הרבה יותר חברתית ומגובשת, ותמיד יש להם זמן לשוחח במהלך העבודה, לצאת יחד להפסקות, ולרדת לקנות משהו בקיוסק. לנציגים  כמעט ואין זמן לדברים האלה, ההפסקה שלהם נמשכת 20 דקות ונמדדת בדייקנות, הם תמיד חייבים להיות במצב זמין לשיחות ואם עוצרים לרגע כדי לנשום מיד מעירים להם. הם צריכים לבקש רשות כדי לצאת לשירותים או להכין כוס קפה. פעם או פעמיים בשנה, הם מקבלים קופון בסך 100 שקלים שלא מספיק אפילו לקניה של מוצר בודד וכמובן שאין התייחסות לימי הולדת, בעוד שלגבי שאר העובדים -  התאריכים של ימי ההולדת שלהם מתפרסמים ומתנוססים בגאווה על הלוחות האלקטרונים במסדרונות.

אני מודה בכנות שאני קצת מקנאת בהם, בעיקר ביחס שהם זוכים לו, בזמן שיש להם כדי לעצור ולשוחח, ליצור יחסים של קירבה וחברות ולהתעניין זה בחייו של זה.

אנשים בסביבתי הקרובה טוענים שאני יכולה למצוא עבודה טובה יותר ובתנאים טובים יותר ואני באמת מחפשת... אבל כל דבר שאני מוצאת נראה לי לא מתאים. הביטחון העצמי שלי  נמוך עד שאינני מאמינה שאצליח להתקבל למשהו אחר או להסתדר עם משהו אחר מעבר לשירות לקוחות. אני תמיד מפקפקת בעצמי וביכולות שלי. תמיד אני מרגישה שאני לא טובה מספיק ושכולם טובים ממני. אני יודעת שאני צריכה להעיז יותר ולנסות דברים חדשים.

לפעמים אני חושבת שאולי הדברים שציינתי ומפריעים לי הם חלק משגרת עבודה שאני צריכה ללמוד לקבל על עצמי ולהתמודד כי בכל עבודה יש קשיים וכל מקום נמצאים אנשים שלא מרוצים ממקומות העבודה שלהם ונאבקים כדי לשרוד.

הדבר היחיד שגורם להשאר במקום העבודה הזה הוא שיום העבודה שלי מסתיים בשעה 14.00 וזה באמת מקל כשיש בעל וילדה בבית. בינתיים זה מחזיק אותי אבל אני לא יודעת אם אצליח להתמיד לאורך זמן


המכתב שלא נשלח

לחנה אני יודעת שחלפו בערך 8 שנים מהפעם האחרונה שדיברנו או נפגשנו. הרבה פעמים ניסיתי להעלות על הכתב מה אני מרגישה או חושבת בהקשר אליך אבל התק...