עדיין בתקופה קשה

 אז למרות שחלף זמן מהתקופה הקשה שעברנו בעלי ואני ובאמת חל שיפור משמעותי ביחסים בינינו, אצלי דברים לא כל כך הסתדרו והתחלתי להפנות את הכעס שלי כלפי עצמי. 

במשך 4 שנים ועד היום בעצם אני חווה מעין התקפי זעם קטנים על כל מה שקשור לכיוון המקצועי שלי, התקפים שיש להם מבנה של לופ שחוזר על עצמו כל פעם מחדש, בעלי אופי של הרס וביקורת עצמית. בהתחלה הייתי בוכה בסתר או כשהייתי לבד בבית אך בהמשך הכל התפרץ מתוכי ולא הצלחתי לשלוט בזה, כל מי שהיה בסביבתי נאלץ לשמוע אותי. הייתי אומרת   בקול רם לאמא שלי ובעלי שאני רוצה למות... שאני אפס שלא שווה כלום... בגלל שאני לא מצליחה למצוא עבודה.

אתמול בדיוק לאחר התקף זעם נוסף, הצלחתי לעצור לרגע ולנסות להבין מה בדיוק קורה לי: ההתקף הזה מתחיל בכך שאני רוצה למצוא עבודה ואני רוצה את זה עכשיו, דבר שמוביל אותי לשלוח קורות חיים לכל מיני משרןת שאין לי מושג האם הן בכלל רלוונטיות. ממשיך בכך  שאני מתחילה לפקפק בעצמי וביכולות שלי כולל חזרה אחורה לתחומים שאני לא מעוניינת לעסוק בהם וזה גורם לי להרגשה רעה ומסתיים בביקורת ושיפוטיות כלפי עצמי

הייתי כל כך לחוצה למצוא עבודה שמתאימה למה שעשיתי עד היום, מבלי להתחשב בתקופת הקורונה ובכל המצב מסביב, זה גבה ממני מחיר נפשי כבד. למרות שהרגשתי שאני פוגעת בעצמי, לא יכולתי להפסיק את הביקורת העצמית.

בעקבות כך, אני באמת מנסה לשנות את ההתנהגות שלי אך לאחר 4 שנים במצב הזה אני לא בטוחה אצליח לבד ודיי חוששת שהלופ הזה יחזור על עצמו שוב כך שכנראה לא אוכל להתחמק מטיפול פסיכולוגי בנוסף לטיפול התרופתי שכבר התחלתי. מצד אחד אני קצת פסימית אבל בפנים אני  עדיין רוצה  להאמין שהוא יעזור לי לשנות דברים בחיי.

לבד.. שוב

איך אפשר להגיד לבן אדם שחושב שיש לך לב טוב שאת לא בדיוק מה שהוא חושב? שלפעמים כלפי חוץ קיים הרצון הזה להצטייר כאדם טוב אבל בפועל לא תמיד זה מצליח? במקרה שלי, אני יודעת שזה לא הצליח.

עברתי דברים מאוד קשים שלא הצלחתי לשלוט עליהם, ומאחר שלא היה אף אדם בסביבתי הקרובה שיידע להקשיב להבין ולהכיל אותי, נוצר מצב שאילץ אותי לדבר עם אמא שלי ובעלי שבעצם היו מקור הבעיה וזו הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי, לא רק שזה לא עזר לי, אלא גם גרם לי לסבל ותסכול מיותר. גיליתי ששניהם שתלטנים, חסרי יכולת הקשבה ואמפתיה וחושבים שהם תמיד צודקים.

כל תעתועי החיים ובעיקר האטימות וחוסר ההקשבה שוברים את הלב והופכים את האדם לחסר רחמים, חם מזג, תוקפני ומתוסכל כשאין מענה לצרכים שלו. ויותר מכך, כשהוא מבקש משהו שמאוד חסר לו ומתעלמים ממנו ומהכאב שלו, הוא הופך לחסר סבלנות, מאבד עניין בסביבה וכמובן שהוא גם לא פנוי בשביל מי שבאמת צריך אותו. זה מה שהרגשתי לאורך תקופה ארוכה ואני מנסה להתגבר על זה ולהמשיך הלאה בחיים.

עדיין יש לי קצת נפילות של כעס שנובעות מכך שאין מי שיקשיב לי, מכך שבעלי דורש הסבר לכל דבר אבל לא מצליח להבין מה שמסבירים לו. במשך תקופה ארוכה אני מתאמצת להסביר לו דברים, ע"מ שנוכל לקיים זוגיות תקינה, ונתקלת בחוסר אינטלגנציה רגשית והבנה מצידו. המצבים האלה, שבהם אני משקיעה מאמץ רגשי בשביל להסביר והוא נשאר ברמה שלו מאד מתסכלים אותי... ואז נוח לו  להאשים אותי ולהפנות עורף, מבלי לראות ולהבין את החסרונות שלו. 

בסופו של דבר,  נוצר מצב שאני אשמה בזה שהתאמצתי להסביר לבעלי דברים שאין ביכולתו להבין וכתוצאה מכך הפסדתי בכל החזיתות.. גם כאמא, גם כבת וגם כאישה נשואה, נשארתי לבד בתוך הזוגיות שלי ובחיים, מבלי שיהיה אף אחד שיבין אותי, כמו תמיד.

מתחילה מחדש...

אז לאחר תקופה ארוכה שלא כתבתי אני חוזרת לכתוב שוב, לא יודעת כמה זמן אצליח לפנות  לשם כך...  אני קצת מתגעגעת לחלק הזה שבתוכי, מרגישה שהכתיבה קצת מרככת אותי ומחברת אותי עם עצמי, עברתי ואני עוברת תקופות קשות בבית שמלוות בהרבה כעס.

רציתי להתחיל לכתוב כבר לפני מספר חודשים אך המצב הקשה שהייתי בו מנע ממני לעשות אפילו את הדבר הפשוט הזה ומצאתי את עצמי כותבת פוסטים ארוכים, מנסחת, מתקנת ופתאום, ללא כל סיבה, מוחקת הכל.
מרגישה מעין תחושת שיחזור כאילו שמישהו שיחזר לי את העבר ע"מ לשלב אותי בעבודה ומאז התחילו כל הכעסים... כמובן שבעקבות השיחזור גם עבודה לא ממש הצלחתי למצוא.... אז בינתיים אני מנסה לשרוד.... עם כמה שפחות חיכוכים....

הישיבה בבית בעקבות משבר הקורונה לא גרמה לי להרגיש טוב בכלל אלא בדיוק להיפך, היא הרסה לי כל דבר שהיה לי בחיים מבחינה אישית, זוגית, בריאותית, חברתית ותעסוקתית. היו רגעים ששקלתי לשים קץ לחיי. מרגישה שנפגעתי כמעט בהכל והנזק הוא בלתי הפיך, לא יודעת איך אני מרימה את עצמי, איך אני אוספת את השברים של חיי ומתחילה הכל מחדש.... כאילו לא קרה דבר.... 

אני נמצאת לבד קרוב ל-6 שנים ואין לי אף אחד לדבר איתו וזה מאוד חסר לי.  לצערי בעלי לא מהווה עבורי משענת או מקור לתמיכה ושיתוף, והוא לא מעונין להיות במקום הזה. גם אמא שלי לא יכולה לעזור לי, אז בינתיים אני מתמודדת לבד עד שאצא לעבוד... חוששת שלא אצליח להשתלב בעבודה בגלל הקושי שלי... ועצם היותי אמא לילדה לא מקל על כך...