הבלוג שלי בפייסבוק

‏הצגת רשומות עם תוויות שיגרה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שיגרה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 3 ביוני 2022

כשקצת קשה בעבודה...

 לפעמים אני מתלבטת האם כדאי לי לעזוב את מקום העבודה שלי ולחפש עבודה אחרת, עם תנאים טובים יותר. אני עובדת בשרות לקוחות יותר מ-10 שנים והאמת שקצת נמאס לי. 

אני באמת מנסה להיות שלמה עם העבודה שלי ולהתרגל למונוטוניות שבה, לעומס היומיומי, לתלונות ולמרות שמונחתת מגבוה. לפעמים אני מצליחה להתעלות על כל אלה ולהמשיך בשיגרת העבודה שלי ולפעמים יש ימים שכל כך קשה לי, שמתחשק לי פשוט לקום וללכת. 

למרות שאני עובדת בתחום הרבה שנים, אני לא ממש מצליחה להתקדם במקומות שבהם אני עובדת, כך שתמיד אני נשארת ברמה ההתחלתית והנמוכה ביותר והיחס הוא בהתאם

בדר"כ היחס לנציגי השירות, לפחות במקום העבודה שלי, הוא לא ממש מכבד לא רק מצד מקבלי השירות אלא גם מצד האחראים והמנהלים. כל העובדים שנמצאים מעל הנציגים זוכים לתנאים טובים יותר ומקבלים מתנות בחגים ובימי הולדת, האווירה ביניהם הרבה יותר חברתית ומגובשת, ותמיד יש להם זמן לשוחח במהלך העבודה, לצאת יחד להפסקות, ולרדת לקנות משהו בקיוסק. לנציגים  כמעט ואין זמן לדברים האלה, ההפסקה שלהם נמשכת 20 דקות ונמדדת בדייקנות, הם תמיד חייבים להיות במצב זמין לשיחות ואם עוצרים לרגע כדי לנשום מיד מעירים להם. הם צריכים לבקש רשות כדי לצאת לשירותים או להכין כוס קפה. פעם או פעמיים בשנה, הם מקבלים קופון בסך 100 שקלים שלא מספיק אפילו לקניה של מוצר בודד וכמובן שאין התייחסות לימי הולדת, בעוד שלגבי שאר העובדים -  התאריכים של ימי ההולדת שלהם מתפרסמים ומתנוססים בגאווה על הלוחות האלקטרונים במסדרונות.

אני מודה בכנות שאני קצת מקנאת בהם, בעיקר ביחס שהם זוכים לו, בזמן שיש להם כדי לעצור ולשוחח, ליצור יחסים של קירבה וחברות ולהתעניין זה בחייו של זה.

אנשים בסביבתי הקרובה טוענים שאני יכולה למצוא עבודה טובה יותר ובתנאים טובים יותר ואני באמת מחפשת... אבל כל דבר שאני מוצאת נראה לי לא מתאים. הביטחון העצמי שלי  נמוך עד שאינני מאמינה שאצליח להתקבל למשהו אחר או להסתדר עם משהו אחר מעבר לשירות לקוחות. אני תמיד מפקפקת בעצמי וביכולות שלי. תמיד אני מרגישה שאני לא טובה מספיק ושכולם טובים ממני. אני יודעת שאני צריכה להעיז יותר ולנסות דברים חדשים.

לפעמים אני חושבת שאולי הדברים שציינתי ומפריעים לי הם חלק משגרת עבודה שאני צריכה ללמוד לקבל על עצמי ולהתמודד כי בכל עבודה יש קשיים וכל מקום נמצאים אנשים שלא מרוצים ממקומות העבודה שלהם ונאבקים כדי לשרוד.

הדבר היחיד שגורם להשאר במקום העבודה הזה הוא שיום העבודה שלי מסתיים בשעה 14.00 וזה באמת מקל כשיש בעל וילדה בבית. בינתיים זה מחזיק אותי אבל אני לא יודעת אם אצליח להתמיד לאורך זמן


יום ראשון, 16 בינואר 2022

חופשת מחלה

 לפעמים כל מה שצריך בשביל להרגיש טוב ולהחזיר את החיוך לפנים זה לקחת חופש מהעבודה...  החופש הזה לא צריך להיות ארוך או אפילו להתפרס על שבוע, גם יומיים מספיקים בשביל לנוח ולהחליף אווירה 

לפעמים כל כך קשה למצוא את הזמן הזה, נכנסים ללופ של עבודה, מתרגלים לשיגרה ואז לא תמיד אפשר לקחת חופש, עד שפתאום קורה משהו שמאלץ אותנו להפסיק. לפעמים הגוף פשוט מאותת לנו שאנחנו זקוקים למנוחה

אז לאחר שקצת לא הרגשתי טוב והגוף שלי אותת לי, קיבלתי 2 ימי מחלה ומבחינתי זה חופש לכל דבר. כשהגעתי לרופא המשפחה הוא היה מוכן לתת לי כמה ימי מחלה שרק ארצה למרות שלא הייתי כל כך חולה וזה כבר גרם לי להרגיש טוב יותר. אחרי תקופת עבודה אינטנסיבית, ימי המחלה הפכו להיות הדבר הכי טוב שקרה לי והחיוך לא ירד לי מהפנים, הייתי כל כך זקוקה לחופש הזה וממש חשתי הקלה שקיבלתי אותו.

הדבר הראשון שעשיתי לאחר מכן היה לשלוח הודעה לאחראית עלי, כי בעבודה שלי צריך להודיע 12 שעות מראש במידה ולא מגיעים. אגב, הדרישה הזו בעיני מעידה על חוסר התחשבות כי לפעמים יש מקרים שבהם מתעוררים בבוקר ולא מרגישים טוב ואז אין ברירה אלא להגיע חולים.

תמיד כשאני נשארת בבית ולא הולכת לעבודה לבעלי ולי יש מנהג ללכת לארוחת בוקר בבית קפה וזה מה שאנחנו מתכננים לעשות היום, מעין בילוי זוגי יחד, דבר שקשה יותר להוציא לפועל ביום יום כששנינו עובדים. זה תמיד מרגיע ומרענן לפתוח כך את הבוקר. 

תיכננתי גם לנסות להכין מאכל חדש לארוחת צהרים, במקום הדברים הרגילים שבדר"כ אני מכינה וגם סתם לשבת ליד הטלויזיה ולא לעשות משהו מיוחד.

מאוד משמח אותי שיש ימים כאלה, שפשוט אפשר לנוח, להתרפק על הזמן שיש לי לעצמי. זה כל כך מרגיע ומטעין בכוחות מחודשים, ותמיד מזכיר לי שאני צריכה לקחת חופש לעיתים קרובות יותר 


המכתב שלא נשלח

לחנה אני יודעת שחלפו בערך 8 שנים מהפעם האחרונה שדיברנו או נפגשנו. הרבה פעמים ניסיתי להעלות על הכתב מה אני מרגישה או חושבת בהקשר אליך אבל התק...