עדיין כאן...

 אז קצת נעלמתי מהבלוג. כל כך רציתי לחזור לכאן עם בשורות טובות, שסיימתי עם טיפולי הפוריות ושאני בהריון אבל לצערי זה לא המצב.

אני עדיין נמצאת בטיפולי פוריות ולא ממש מצליח לנו. חודש שעבר הרופא פוריות ניסה לשנות פרוטוקול במקום פרוטוקול ארוך (3 שבועות של הזרקות) הוא החליט לנסות פרוטוקול קצר (2 שבועות של הזרקות) וזה היה כישלון חרוץ. מיד כשיצאתי מהשאיבה נאמר לי ש-2 ביציות לא יצאו תקינות ואת השלישית שנראתה בסדר שלחו למעבדה. כשהבנתי שהשתיים הראשונות לא יצאו תקינות כבר לא האמנתי שהשלישית תצא תקינה למרות שרופא הפוריות ובעלי היו אופטימיים וכמובן שצדקתי. יום למחרת הרופא התקשר ואמר שלביצית יש 46 כרומוזומים וזה לא תקין . כך שעברתי שאיבה סתם ולא הייתה החזרה בכלל. 

בדר"כ השאיבות של הביציות נעשות בהרדמה כי ע"מ להוציא את הביצית צריך לדקור את השחלה וזה מלווה בכאב. בכל השאיבות שעשיתי עד היום העדפתי לעבור את השאיבה בלי הרדמה כי בדר"כ יש לי ביצית אחת או שתיים, זה גם מאפשר לי להשתחרר יותר מוקדם מהמחלקה. חוץ מזה בפעמים הראשונות בכלל לא הרגשתי את הדקירה כך שלא היה איכפת לי להיות ערה בזמן השאיבה אבל עכשיו כנראה שהמקום כבר רגיש והדקירה מתחילה להיות ממש כואבת ואם במקרה יוצאת ביצית אחת בכל שחלה (דבר שכבר קרה לי בסבב האחרון) זה כבר שתי דקירות ואני כבר לא בטוחה אם בא לי לסבול ככה, למרות שכל התהליך לוקח בדיוק 5 דקות. 

יש נשים שבשאיבה אחת מצליחים לשאוב להן 10 או 20 ביציות ואז הן פטורות מהשאיבה לתקופה מסוימת ורק מגיעות להחזרה. אצלי לצערי זה לא כך כי יש לי רזרבה שחלתית נמוכה (מעט ביציות וליתר דיוק 1-2) כתוצאה מהגיל, כך שכל פעם מחדש אני צריכה לעבור גם שאיבה וגם החזרה ואם אחרי השאיבה מתקבלת ביצית לא תקינה (כמו שקרה לי) זה מאוד מתסכל, גם הייתי צריכה לסבול וגם לא יצא מזה כלום.

נכון להיום אני אחרי עוד אחד מהסבבים עם ביצית אחת שהצליחו להחזיר וביום ראשון אני אמורה לעשות בדיקת בטא (בדיקת הריון) ולראות אם הסבב הצליח. האמת שקצת קשה לי להיות אופטימית, אבל נראה לי שאני מציאותית פשוט כי אנחנו כבר בסבב חמישי והכשלונות (של הסבבים) הולכים ומתרבים....והאמת שאני גם לא רוצה להיות אופטימית מידי כדי לא להתרסק, במידה והתוצאה תיהיה שלילית

על טיפולי פוריות והתחביב החדש שלי

 הרבה זמן לא עדכנתי מה קורה איתי. לא בגלל שלא היה לי זמן אלא בגלל שהתחלתי עם תחביב חדש של אפייה ואת רוב הזמן הפנוי שלי אני מעדיפה לבלות במטבח. גיליתי שאני מאוד אוהבת לאפות ולהתנסות באפייה של דברים חדשים. אני אמנם נמצאת בשלב דיי ראשוני ולא הכל מצליח לי אבל אני רוכשת קורסים דיגיטלים, נרשמת לסדנאות פרונטליות , מחפשת מתכונים ברשת ומשתדלת לפחות פעם בשבוע לאפות משהו למשפחה כך שאני משתפרת מפעם לפעם ולומדת. גם על אביזרים אני לא חוסכת וקונה כל מה שיעזור לי ויכול ליעל את המיומנות שלי. אני לא יודעת איך פתאום התחביב הזה השתרש בי. במשך שנים לא אהבתי להכנס למטבח והכנתי את המאכלים הכי בסיסים שידעתי להכין ורק עכשיו כשבאמת התחלתי לעבוד במטבח והתחלתי יותר להשקיע, גיליתי כמה המטבח שלי קטן וכמה אין לי מקום לעבוד שם. רק המיקסר החדש שקניתי לפני שבוע תופס לי חצי מהשיש אבל עד שנעבור דירה (שגם זה נמצא בתכנון) אני אאלץ להסתפק במטבח הקטן שלי, העיקר שיש לי כל מה שאני זקוקה בשביל ללמוד ולהתנסות.

אז התחביב הזה תופס הרבה זמן מהיום שלי גם מבחינת התנסות, גם מבחינת צפייה בסרטוני אפיה ועיצוב עוגות ואפילו במחשבות יש לזה הרבה מקום. זאת הפעם הראשונה בחיי שבאמת יש לי תחביב שאני אוהבת ומוכנה להשקיע בו. אף פעם לא היו לי תחביבים שבאמת הגיעו מתוכי אלא יותר רעיונות של מישהו אחר שאימצתי לעצמי. כך שאני שמחה שהתחלתי להפתח לתחביבים חדשים ולמצוא דברים אותנטיים שאני מתחברת אליהם. זה גם עוזר לי להשאיר את העבר מאחור ולא להשאב לזכרונות עצובים או כואבים שקשורים ללימודי העבר ולמקצוע שלי.

דבר נוסף שמעסיק אותי בתקופה האחרונה וכתבתי עליו גם בפוסט הקודם הוא שהתחלתי טיפולי פוריות. אני בתוך התהליך כבר 3 חודשים וכל חודש מחדש מזריקה הורמונים מידי יום. בהתחלה קצת חששתי מהזריקות אבל החלטתי שאני לוקחת את זה בקלות, לא מתרגשת מכל דבר ולא משקיעה יותר מידי מחשבה, כך שאת הזריקה הראשונה הזרקתי לעצמי לבד ואחרי שהתרגלתי זה הפך להיות החלק הכי קל בכל התהליך, עניין שלוקח בדיוק 5 דקות ולאחריו חוזרים לעיסוקים הרגילים. הפכתי להיות מאוד מיומנת כך שהתחלתי לקחת את המזרק איתי לכל מקום בערכה מיוחדת ולא לוותר על בילויים בגלל שאני צריכה להזריק בשעה מסויימת. פעם אחת אפילו הזרקתי בערב בתוך גן ציבורי לאחר סיימתי פגישה כי לא היה לי זמן להגיע למקום נוח יותר. 

אני מגיעה למעקב של בדיקות דם ואולטרסאונד כל כמה ימים ע"מ לבדוק את ההשפעה של ההורמונים. גם לבדיקות הדם כבר התרגלתי, רק האולטרסאונד לפחות במקרה שלי מאוד כואב. הזקיקים ממש מסתתרים בשחלות ומאוד קשה לאתר אותם. במהלך שלושת החודשים שאני מטופלת הספקתי כבר להחליף רופא פוריות כי הרופא הראשון שהייתי אצלו קבע אחרי שני סבבים של הזרקות שמשהו בהתנהגות של השחלות שלי לא תקין והמליץ על תרומת ביצית וזה עוד לפני שבכלל הגעתי לשאיבה של הזקיקים. זה היה מאוד מפתיע ולמרות שבעלי ואני כבר התחלנו לדבר על תרומת ביצית החלטתי שאני רוצה קודם ללכת לייעוץ לבדוק האם יש עוד משהו שניתן לעשות וכך הגעתי לרופא הפוריות הנוכחי שאני נמצאת אצלו כיום, שהוא מאוד מקצועי ונראה שהוא יודע מה הוא עושה. אז התחלתי מחדש את כל הזריקות והבדיקות וביום שבת מתוכננת השאיבה הראשונה שלי. לצערי רק זקיק אחד הצליח לשרוד בסבב הזה ואותו ינסו להחזיר. 

מודה שאני לא כל כך אופטימית ולא מאמינה שאצליח להכנס להריון בסבב הזה מזקיק אחד בודד שעדיין לא ממש ניתן לדעת האם הוא תקין או לא... אבל זה מה שיש וכמובן שזה עדיף על כלום.