הבלוג שלי בפייסבוק

‏הצגת רשומות עם תוויות בדידות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בדידות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 11 בנובמבר 2021

בדידות...

 הבדידות היא דבר הכי נורא שיכל לקרות לי. אף פעם לא חשבתי שארגיש כל כך לבד כמו שאני מרגישה כיום.  יש לי רק חברה אחת שאני לא כל כך מעניינת אותה כך שאפשר לומר שאין לי חברות בכלל. אני רק בת 40 ויש לפני עוד שנים רבות של בדידות שאין לי מושג איך ממלאים אותן בתוכן ובמשמעות. אני לא יודעת איך מוצאים חברים חדשים, איך מתגברים על הבדידות.... 

אני מתגעגעת לתקופה שהייתי סטודנטית, זו הייתה תקופה מלאה בקשרים מכל הסוגים עם מנעד רחב של גילאים ותמיד היה עם מי לדבר, האינטראקציות והקשרים היו חלק בלתי נפרד מההתנהלות היומיומית, לא היה צריך לתכנן את זה, זה פשוט קרה כחלק מהזרימה של החיי  

כששוחחתי עם אמא שלי על הנושא הזה היא בדיוק החליטה לנתק את הקשר עם אחת מחברותיה הטובות ואמרה לי שהיא לא זקוקה לחברות ולא מפריע לה שהקשרים שלה הולכים ומתמעטים, שזה בכלל לא חסר לה. הייתי רוצה כל כך להרגיש כמוה, ולא להיות זקוקה לקשר עם אנשים,  שהחיים  ומצב הרוח שלי לא יהיו משופעים כל כך ממי שהצלחתי לפתח איתו שיחה במהלך היום.

אפילו בעבודה אני מרגישה בודדה, אין לי חברה לעבודה שאפשר לשוחח איתה או לצאת יחד להפסקה, העניין החברתי שם כל כך מתסכל, עד שלפעמים אני שוקלת לעזוב רק בגלל המצב הזה. כל כך קשה, להעביר יום ועוד יום מבלי שתהיה אינטראקציה משמעותית. זה מייתר את החיים כל כך

התקשורת היחידה שיש לי היא בבית עם בעלי ועם הילדה שהכל סובב סביב ההתנהלות היומיומית השיגרתית  אני זקוקה כל כך לקשר חברי, לסוג של קירבה ותקשורת בשביל להרגיש אנושית.  אני כל כך רוצה לשבת עם חברה לכוס קפה ופשוט לדבר, שיחה אמיתית על החיים.

החלומות שלי מלאים במפגשים עם החברות מהעבר, עם חברות ששנים לא דיברתי  רק שם אני מצליחה לממש את הקשר הבינאישי החברי הזה ולא מתחשק לי להתעורר....


יום רביעי, 19 באוגוסט 2020

עוד קצת בדידות.. ודי

כבר הרבה זמן שאני מרגישה לבד, בלי אף אדם שאפשר לדבר איתו. לאחרונה אני חווה את זה ברמה הפיזית וממש קשה לי להתמודד עם הכאב.

אף חברה לא יוצרת קשר או מתעניינת ואני מרגישה שאני צריכה  להתאמץ לחדש קשרים ולשמר אותם. לפעמים פשוט נמאס לי להיות בצד הזה, היוזם... אולי אני צריכה להבין שזה רק הצורך שלי ומאחר שכל החברות שלי עם 3 ילדים ולי יש רק ילדה אחת אז הצרכים שלנו לא ממש מתאימים. פעם זה היה נוח לחזור לישן ולמוכר, היום ככל שהזמן עובר אני כבר לא בטוחה האם זה מתאים להתחבר לשם או לא.
פעם ראשונה בחיים שעלתה בי מחשבה על כך שאולי הייתי צריכה להתחתן עם אשה ולא עם גבר, ככה לפחות הצרכים הרגשיים שלי היו נענים. 


האמת היא שאף פעם לא הייתי יותר מידי תקשורתית או חברותית, תמיד היו לי 2-3 חברות טובות שאפשר לנהל איתן שיחות עומק וזה הספיק לי. היום גם את זה אין וזה מאוד חסר. אני מרגישה שאני זקוקה לקשר וחיבור אנושי עם אנשים מחוץ למעגל המשפחתי שלי. השהיה הממושכת עם המשפחה שלי ממאיסה אותה עלי וגורמת לי לרצות להתרחק יותר ויותר. 

הכתיבה החופשית האישית הזאת היא הדבר היחיד שאני מצליחה להעמיק בו, היא גורמת לי להיות ממוקדת, מייצרת עבורי משמעות ובעיקר מעשירה את יכולת הכתיבה והביטוי העצמי... וזה נחמד שיש מקום כזה שאפשר מידי פעם לשתף במה שקורה לי...

יום רביעי, 12 באוגוסט 2020

מתחילה מחדש...

אז לאחר תקופה ארוכה שלא כתבתי אני חוזרת לכתוב שוב, לא יודעת כמה זמן אצליח לפנות  לשם כך...  אני קצת מתגעגעת לחלק הזה שבתוכי, מרגישה שהכתיבה קצת מרככת אותי ומחברת אותי עם עצמי, עברתי ואני עוברת תקופות קשות בבית שמלוות בהרבה כעס.

רציתי להתחיל לכתוב כבר לפני מספר חודשים אך המצב הקשה שהייתי בו מנע ממני לעשות אפילו את הדבר הפשוט הזה ומצאתי את עצמי כותבת פוסטים ארוכים, מנסחת, מתקנת ופתאום, ללא כל סיבה, מוחקת הכל.

מרגישה מעין תחושת שיחזור כאילו שמישהו שיחזר לי את העבר ע"מ לשלב אותי בעבודה ומאז התחילו כל הכעסים... כמובן שבעקבות השיחזור גם עבודה לא ממש הצלחתי למצוא.... אז בינתיים אני מנסה לשרוד.... עם כמה שפחות חיכוכים....
הישיבה בבית בעקבות משבר הקורונה לא גרמה לי להרגיש טוב בכלל אלא בדיוק להיפך, היא הרסה לי כל דבר שהיה לי בחיים מבחינה אישית, זוגית, בריאותית, חברתית ותעסוקתית. היו רגעים ששקלתי לשים קץ לחיי. מרגישה שנפגעתי כמעט בהכל והנזק הוא בלתי הפיך, לא יודעת איך אני מרימה את עצמי, איך אני אוספת את השברים של חיי ומתחילה הכל מחדש.... כאילו לא קרה דבר.... 

אני נמצאת לבד קרוב ל-6 שנים ואין לי אף אחד לדבר איתו וזה מאוד חסר לי.  לצערי בעלי לא מהווה עבורי משענת או מקור לתמיכה ושיתוף, והוא לא מעונין להיות במקום הזה. גם אמא שלי לא יכולה לעזור לי, אז בינתיים אני מתמודדת לבד עד שאצא לעבוד... 
חוששת שלא אצליח להשתלב בעבודה בגלל הקושי שלי... ועצם היותי אמא לילדה לא מקל על כך...

המכתב שלא נשלח

לחנה אני יודעת שחלפו בערך 8 שנים מהפעם האחרונה שדיברנו או נפגשנו. הרבה פעמים ניסיתי להעלות על הכתב מה אני מרגישה או חושבת בהקשר אליך אבל התק...