במשך שנים רבות הקשר ביני לבין ההורים שלי היה מאוד מרוחק. אני זוכרת את התקופה שחייתי במחיצתם כתקופה מאוד סוערת של ויכוחים וריבים שהתנהלו בעיקר מול אמא שלי שהייתה מאוד דעתנית ואסרטיבית. הויכוחים נמשכו עד גיל יחסית מאוחר ולא פסקו עד שעזבתי את הבית
בשנים האחרונות אני מרגישה שחל שינוי משמעותי בקשר ביני לבין ההורים שלי והיחסים איתם הופכים להיות קרובים יותר יותר.
הקשר החל להתהדק בעקבות התקופה הקשה שעברתי בשנה האחרונה עקב חיפושי העבודה שבמהלכה זכיתי לתמיכה של אמא שלי. האמת שבהתחלה לא רציתי להעזר בה אך היא הייתה האדם היחיד שהקשיב לי כשהיה לי קשה, וכשלא היה לי עם מי לדבר. היא היתה היחידה שהתקשרה אלי מידי יום לשאול בשלומי ועודדה איתי. בכל פעם ששוחחתי איתה היא הצליחה להרים אותי מהמקומות הנמוכים שנשאבתי אליהם ולהראות לי גם את הדברים הטובים בעצמי.
כשאני מתארחת אצל ההורים מידי שבוע, אמא שלי תמיד נמצאת סביבי ודואגת שלא יחסר לי דבר. היחסים שלי איתה השתנו לגמרי וכיום הנוכחות שלה אפילו מרגיעה אותי וגורמת לי להרגיש בטוחה ומוגנת למרות שאני בעצמי כבר אמא. כשאני נמצאת אצלם בשעות הערב, אמא שלי תמיד מציעה לי להכנס להתקלח, ומכינה לי סדוויצים לעבודה, לרגע מסוים אני חוזרת להיות ילדה ואפילו קצת נהנית מכך.
העזרה של ההורים שלי בכל מה שקשור לטיפול והשגחה על הבת שלי היא אינסופית ובכלל לא מובנית מאליו. מרגש אותי כל פעם מחדש לראות את הנכונות והרצון שלהם לעזור לי בכל מצב.
מעבר לכך - התחלנו גם לצאת יחד לבילויים, חופשות וטיולים משותפים, דבר שרק מקרב בינינו יותר
עם הזמן הבנתי שאין אף אדם בעולם שיהיה שם עבורי חוץ מאמא שלי, למדתי לראות את ההורים שלי מזווית ראיה אחרת לגמרי ויותר להעריך אותם ואת מה שהם עושים בשבילי.
