הבלוג שלי בפייסבוק

‏הצגת רשומות עם תוויות אשמה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אשמה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 1 במרץ 2025

בטיפולים...

 אני יודעת שאני כבר לא נמצאת פה הרבה. החיים שלי סובבים סביב טיפולי הפוריות. הנושא הזה צבע לי את החיים וכל שאר הדברים פשוט נדחקו לשוליים. גם מצב הרוח שלי לא במיטבו ואין לי חשק לעשות דבר, אפילו את לימודי הקונדיטוריה שתיכננתי לברר לגביהם אני לא מצליחה לקדם.

לפני חודש בערך התחלתי סבב חדש של הזרקות. כנראה שמרוב שהזריקות הפכו לעניין שבשיגרה, התחלתי לעבוד על אוטומט והתבלבלתי בזריקות, במקום זריקה שממריצה הזרקתי בטעות זריקה שמדכאת. עשיתי זאת במשך יומיים וממש במקרה עליתי על הטעות. מסתבר שזה היה מאוחר מידי כי כל הזקיקים שהיו אמורים לגדול פשוט נעלמו, לא היה ניתן לקדם את התהליך בלעדיהם וכל הפעילות ההורמונלית שלי השתבשה. הרגשתי אשמה בעיכוב הזה ושהכל השתבש בגלל הטעות שעשיתי, היה לי מאוד קשה לסלוח לעצמי והייתי ממש בדאון. 

בעקבת המצב שנוצר, נאלצתי להמתין כמעט 4 שבועות שייקרה משהו, חיכיתי לביוץ שלא הגיע או למחזור שייסמל התחלה של סבב חדש. בסופו של דבר, אחרי המתנה ממושכת גדל זקיק אחד, ולרגע נולדה בי התקווה שאולי בכל זאת ניתן יהיה להציל את הסבב הזה וכן להגיע לשאיבה והחזרה. לרגע באמת הייתי מאושרת וחשבתי שעברתי את המשוכה הזאת.

במשך שבוע וחצי הזרקתי בדיוק מה שהרופא ביקש ובדקתי את עצמי שוב ושוב לוודא שהטעות שעשיתי לא תחזור על עצמה. במהלך השבוע הזה באמת התחלתי להתעודד, הרגשתי שיצאתי מהמקום הכי נמוך שיכולתי להיות בו ועכשיו אני מטפסת חזרה למעלה. הכל התנהל בהתאם ציפיות, הזקיק אכן גדל, שאבו לי אותו בתחילת השבוע והתחילו להפרות. הבעיה התחילה כשהתוצאות של ההפריה איחרו להגיע, שזה תמיד מדליק נורה אדומה לגבי ההמשך, אבל למרות זאת האחות התקשרה לדווח שהתחילה הפריה ואף קבעה לי תאריך להחזרה שהיה אמור להתקיים ביום חמישי האחרון אחרי הצהרים.

כשהגיע יום חמישי לקחתי יום חופש וקבעתי תור לדיקור, הכל היה מוכן, אפילו התיק . אך בסביבות 10:00 בבוקר באותו יום הרופא פוריות שלח לי הודעה שהביצית הפסיקה להתפתח וההחזרה מבוטלת. זה היה מאוד מצער ומתסכל! ועדיין למרות שעברו כבר כמה ימים קשה לי להתנער מתחושת הפיספוס ומכך שאוטוטו היינו מצליחים. בעלי מתחיל להעלות את הרעיון של תרומת ביצית ואני עדיין רוצה להאמין שאולי עוד נוכל להצליח מביצית שלי.

 נמצאת בתקופה ממש גרועה ומתסכלת בחיי, מרגישה כמו ברכבת הרים, כשבתוכי תקווה שנבנית ומתנפצת כל פעם מחדש מבלי יכולת לשנות או להשפיע על התהליך... 

יום שישי, 17 במרץ 2023

ילד נוסף

 לפני כמה חודשים כתבתי רשומה על כך שאני לא מעוניינת להביא ילד נוסף והייתי דיי סגורה על זה. לאחרונה אני מתחילה להתערער וקשה לי לשמר את הדיעה המוצקה שהייתה לי עד כה.

אני לא יודעת בדיוק מה הסיבה שגרמה לי לשנות את דעתי אך אני חושבת שזה בעיקר בגלל שיש לי נטיה לרצות ולעשות מה מצפים ממני. זה דפוס שאני מתמודדת איתו לאורך שנים ומתקיים אצלי באופן לא מודע, כך שאני אפילו לא מצליחה לזהות אותו מרוב שהוא טבוע בי. 

הריצוי הזה נבע בעקבות שיחה שבעלי ואני ניהלנו לפני שבועים שישר גרמה לי לאמץ את דעתו. באותה שיחה הוא התחיל למנות בפני את כל הסיבות שבגללן כדאי להביא ילד נוסף כמו למשל שהבת שלנו תלמד לחלוק במשחקים, בבגדים ואפילו בתשומת לב, שהיא לא תשאר לבד בבגרותה, שיהיה מישהו שיטפל בנו כשנתבגר והיא לא תצטרך לעשות הכל בעצמה ושההורים שלי יוכלו לעזור לנו כשנצטרך. הוא סיפר לי כמה הוא משתוקק לעוד ילד וכמעט התחנן. 

אמנם לא הסכמתי עם כל הדברים שהוא אמר אבל הבנתי את הצורך שלו, זה הדבר היחיד שנגע לי ללב. היה לי קשה להיות זו עומדת בדרכו לעוד ילד ואז באופן אוטומטי משהו השתנה אצלי בפנים מבלי תהיה לי סיבה מוצדקת ופשוט קיבלתי על עצמי את הצד שלו. ממש התעמקתי כדי להבין מה גרם לי לשנות את דעתי ולא הצלחתי למצוא לכך אפילו סיבה אחת. פתאום ההתעקשות שלי נראתה לי מיותרת וככל שהזמן חלף פשוט אימצתי את הדיעות שלו עד שהן הפכו להיות חלק ממני והתסריט שיש לי בראש לגבי ילד נוסף השתנה. קשה לי להודות אבל גם חששתי שבעוד כמה שנים הוא יאשים אותי בכך שאין לנו ילדים או שאולי הנישואין שלנו יסתיימו בגלל שזה ירחיק בינינו. 

אני מנסה להתרגל לרעיון הזה שבעוד שנה בערך יהיה לנו ילד נוסף. לפעמים אני מצליחה לקבל את זה ולפעמים עדיין קשה לי. ברגעים האלה שקשה, הכל נראה לי כמו טעות אחת גדולה שאני עומדת להתחרט עליה לשארית חיי אבל אני משתדלת להזכיר לעצמי שכמעט לכל החברות שלי יש לפחות 3 ילדים והן מסתדרות אז אין סיבה שאני לא אסתדר וגם שהבת שלי כבר בת 9 ויחסית גדולה כך שכל שלב המריבות יחסך ממני בגלל הפער הגילאים. מעבר לכך החלטתי שאנסה להקל על עצמי כמה שיותר ובעקבות הלידה הקודמת שהייתה מאוד קשה החלטתי שהפעם אבקש ללדת בניתוח קיסרי ואמנע מעצמי את הסבל שכרוך בלידה רגילה

שבוע הבא אנחנו הולכים לעשות בדיקות גנטיות וכבר התחלתי לקחת חומצה פולית. אני לא מאמינה שאני עושה את זה... שוב... 

יום רביעי, 12 באוגוסט 2020

לבד.. שוב

איך אפשר להגיד לבן אדם שחושב שיש לך לב טוב שאת לא בדיוק מה שהוא חושב? שלפעמים כלפי חוץ קיים הרצון הזה להצטייר כאדם טוב אבל בפועל לא תמיד זה מצליח? במקרה שלי, אני יודעת שזה לא הצליח.

עברתי דברים מאוד קשים שלא הצלחתי לשלוט עליהם, ומאחר שלא היה אף אדם בסביבתי הקרובה ש
יידע להקשיב להבין ולהכיל אותי, נוצר מצב שאילץ אותי לדבר עם אמא שלי ובעלי שבעצם היו מקור הבעיה וזו הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי, לא רק שזה לא עזר לי, אלא גם גרם לי לסבל ותסכול מיותר. גיליתי ששניהם שתלטנים, חסרי יכולת הקשבה ואמפתיה וחושבים שהם תמיד צודקים.

כל תעתועי החיים ובעיקר האטימות וחוסר ההקשבה שוברים את הלב והופכים את האדם לחסר רחמים, חם מזג, תוקפני ומתוסכל כשאין מענה לצרכים שלו. ויותר מכך, כשהוא מבקש משהו שמאוד חסר לו ומתעלמים ממנו ומהכאב שלו, הוא הופך לחסר סבלנות, מאבד עניין בסביבה וכמובן שהוא גם לא פנוי בשביל מי שבאמת צריך אותו. זה מה שהרגשתי לאורך תקופה ארוכה ואני מנסה להתגבר על זה ולהמשיך הלאה בחיים.

עדיין יש לי קצת נפילות של כעס שנובעות מכך שאין מי שיקשיב לי, מכך שבעלי דורש הסבר לכל דבר אבל לא מצליח להבין מה שמסבירים לו. במשך 
תקופה ארוכה אני מתאמצת להסביר לו דברים, ע"מ שנוכל לקיים זוגיות תקינה, ונתקלת בחוסר אינטלגנציה רגשית והבנה מצידו. המצבים האלה, שבהם אני משקיעה מאמץ רגשי בשביל להסביר והוא נשאר ברמה שלו מאד מתסכלים אותי... ואז נוח לו  להאשים אותי ולהפנות עורף, מבלי לראות ולהבין את החסרונות שלו. 

בסופו של דבר,  נוצר מצב שאני אשמה בזה שהתאמצתי להסביר לבעלי דברים שאין ביכולתו להבין וכתוצאה מכך הפסדתי בכל החזיתות.. גם כאמא, גם כבת וגם כאישה נשואה, נשארתי לבד בתוך הזוגיות שלי ובחיים, מבלי שיהיה אף אחד שיבין אותי, כמו תמיד.

המכתב שלא נשלח

לחנה אני יודעת שחלפו בערך 8 שנים מהפעם האחרונה שדיברנו או נפגשנו. הרבה פעמים ניסיתי להעלות על הכתב מה אני מרגישה או חושבת בהקשר אליך אבל התק...