הבלוג שלי בפייסבוק

‏הצגת רשומות עם תוויות ילדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ילדה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 19 ביוני 2021

עם ההורים שלי

במשך שנים רבות הקשר ביני לבין ההורים שלי היה מאוד מרוחק. אני זוכרת את התקופה שחייתי במחיצתם כתקופה מאוד סוערת של ויכוחים וריבים  שהתנהלו בעיקר מול אמא שלי שהייתה מאוד דעתנית ואסרטיבית. הויכוחים נמשכו עד גיל יחסית מאוחר ולא פסקו עד שעזבתי את הבית 

בשנים האחרונות אני מרגישה שחל שינוי משמעותי בקשר ביני לבין ההורים שלי  והיחסים איתם הופכים להיות קרובים יותר יותר.

הקשר החל להתהדק בעקבות התקופה הקשה שעברתי בשנה האחרונה עקב חיפושי העבודה שבמהלכה זכיתי לתמיכה של אמא שלי. האמת שבהתחלה לא רציתי להעזר בה אך היא הייתה האדם היחיד שהקשיב לי כשהיה לי קשה, וכשלא היה לי עם מי לדבר. היא היתה היחידה שהתקשרה אלי מידי יום לשאול בשלומי ועודדה איתי. בכל פעם ששוחחתי איתה היא הצליחה להרים אותי מהמקומות הנמוכים שנשאבתי אליהם  ולהראות לי גם את הדברים הטובים בעצמי. 

כשאני מתארחת אצל ההורים מידי שבוע, אמא שלי תמיד נמצאת סביבי ודואגת שלא יחסר לי דבר. היחסים שלי איתה השתנו לגמרי וכיום הנוכחות שלה אפילו מרגיעה אותי וגורמת לי להרגיש בטוחה  ומוגנת למרות שאני בעצמי כבר אמא. כשאני נמצאת אצלם בשעות הערב, אמא שלי תמיד מציעה לי להכנס להתקלח, ומכינה לי סדוויצים לעבודה, לרגע מסוים אני חוזרת להיות ילדה ואפילו קצת נהנית מכך. 

העזרה של ההורים שלי בכל מה שקשור לטיפול והשגחה על הבת שלי היא אינסופית ובכלל לא מובנית מאליו. מרגש אותי כל פעם מחדש לראות את הנכונות והרצון שלהם לעזור לי בכל מצב.

מעבר לכך - התחלנו גם לצאת יחד לבילויים, חופשות וטיולים משותפים, דבר שרק מקרב בינינו יותר

עם הזמן הבנתי שאין אף אדם בעולם שיהיה שם עבורי חוץ מאמא שלי, למדתי לראות את ההורים שלי מזווית ראיה אחרת לגמרי ויותר להעריך אותם ואת מה שהם עושים בשבילי.

יום חמישי, 7 בינואר 2021

להיות אמא

 אף פעם לא חשבתי שלהיות אמא, זה כל כך קשה. רק אחרי 6 שנים אני מצליחה להבין את התהליך שעברתי ושאני עדיין עוברת. לקח לי זמן להבין שהעובדה שיש לי ילדה לא מספיקה בשביל להיות אמא, ושהייתי צריכה גם לעבור איזשהו שינוי חשיבתי ותהליכי בשביל שאצליח לקבל על עצמי את התפקיד הזה.

מאחר שהחלטתי עוד בתחילת דרכי כאמא שאני לא מעוניינת להביא ילדים יותר, נוצרו בתוכי המון התנגדויות לכל המצב הזה וחוויתי הרבה תסכולים. השינויים שעברתי די נכפו עלי ונאלצתי לקבל אותם כחלק ממני. 

עד היום לא הייתי אקטיבית כל כך בחיי, בהרבה היבטים אפילו הייתי קצת פסיבית, נמנעת מקבלת החלטות, נותנת לאחרים לקבוע. היום מעצם היותי אמא, הפכתי להיות בראש המשפחה ובמרכז העניינים, אחת שכל הדברים עוברים דרכה, שצריכה להיות מעורבת, שצריכה לקבל החלטות, אחת שהבית והמשפחה לא יכולים לתפקד בלעדיה. הפכתי להיות ממש ציר מרכזי בחיים של משפחה. גם כשניסיתי להתחמק מזה ולהיות פחות מעורבת - לא הצלחתי, כי היו מטלות שפשוט חייבו אותי להיות שם בשביל ילדה שלי בכל מה שקשור לבגדים, אוכל, לימודים, חברות, מצב בריאותי וגם מצב רגשי. כל הדברים האלה פשוט היו שם ודרשו התיייחסות ולא ממש הייתה לי ברירה, הייתי חייבת להתייחס ולתת את הדעת וכך פשוט נשאבתי לתוך המצב הזה מבלי שהייתי מעוניינת בכך.

בתוכי הייתי מתוסכלת ושנאתי את הקיום שלי. ממש הרגשתי שנהרסו לי החיים, שכל חיי הם טעות אחת גדולה ובאמת רציתי למות. עד היום לפעמים אני מרגישה שאין לי עתיד, שאיבדתי את החופש שלי ומעתה ואילך אאלץ להיות משועבדת לבת שלי כל חיי. לעיתים אני באמת מתקשה לקבל זאת, ולא מפסיקה להלקות את עצמי על הטעות  שעשיתי בכך שהבאתי ילדה לעולם.

הכל כל כל מורכב וטעון... ולא קל לי  להתמודד... מקווה שעם הזמן אצליח להשלים עם התפקיד הזה...


המכתב שלא נשלח

לחנה אני יודעת שחלפו בערך 8 שנים מהפעם האחרונה שדיברנו או נפגשנו. הרבה פעמים ניסיתי להעלות על הכתב מה אני מרגישה או חושבת בהקשר אליך אבל התק...