הבלוג שלי בפייסבוק

‏הצגת רשומות עם תוויות מוקד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוקד. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 9 באפריל 2025

על חופשות ואילוצים בעבודה

 ושוב פעם כמו בכל שנה כשאני מבקשת בעבודה לצאת לחופשה בחג, מתחיל הסיפור הזה שאני לא יודעת האם יתייחסו ויאשרו לי או שיתעלמו ואצטרך לדאוג לי למחליף. האמת שההתנהלות הזאת קצת מתחילה להמאס עלי ואני מוצאת את עצמי מתלוננת לא מעט, בעיקר בפני בעלי, על העבודה ועל היחס שהנציגים מקבלים.
 
מאחר שאני עובדת בעבודה לא קלה ולא מתגמלת במיוחד, יש תחלופה גבוהה של עובדים. כל שנה או שנה וחצי מתחלפת ראש צוות במוקד ומגיעה מישהי הרבה יותר גרועה מהקודמת. לשמחתי הרבה כמעט ולא יוצא לי לפגוש אותן, אך למרות זאת יש כל מיני אי הבנות עם ראש הצוות החדשה שנובעות מכך שכנראה לא עשו לה הדרכה כמו שצריך או שהיא חוששת לפנות למנהלת המוקד שנמצאת מעליה בדברים שהיא לא יודעת מה לעשות ואז הכי קל  זה פשוט לנזוף בנציג במקום לברר מה באמת הבעיה . 

מי שעוקב אחרי יודע שאני נמצאת בטיפולי פוריות וזה מאלץ אותי להעדר בבקרים מהעבודה ולהכנס מאוחר יותר למשמרת. כמובן שאני עושה זאת באישור המנהלת של המוקד שיודעת שאני בטיפולים. כל פעם שאני מאחרת אני מעדכנת אותה והיא מטפלת לי בנושא הנוכחות. בעבודה, אף אחד לא יודע שאני בטיפולים חוץ ממנה ומעדיפה להשאיר זאת כך ואז נוצר מצב שראש הצוות מתקשרת אלי בבקרים כשאני נמצאת במעקב ושואלת למה אני לא במשמרת. אז בפעמים הראשונות באמת הייתי עונה לה ואומרת לה שזה באישור המנהלת אבל התשובה הזאת, שנראית לי הכי מתקבלת על הדעת, לא הייתה מספקת אותה  והיא הייתה נוזפת בי ואומרת שאני צריכה לעדכן אותה ולא את מנהלת המוקד.

באחד מהימים כשהגעתי למוקד לאסוף טופס מסוים, ניגשתי למנהלת המוקד וסיפרתי לה שמתקשרים לחפש אותי בימים שאני מעדכנת אותה שאאחר והיא אמרה שזה בסדר כי היא מטפלת לי בדוח הנוכחות ושתשוחח על כך עם ראש הצוות. כמובן שהיא לא עשתה זאת וכמה ימים לאחר מכן התחלתי לקבל הודעות נזיפה כמו "למה זה לא עובר דרכי?! אני מטפלת במשמרות ועובדת בבמה!" או "אני המנהלת שלך לא ....(מנהלת המוקד) אני באמת לא מצליחה להבין את זה!" . ובפעם אחרת היא כתבה: "מתי תביני שאת צריכה לפנות אלי לגבי משמרות?!" 

לאחר מכן כבר הפסקתי לענות ולהגיב להודעות שלה כי כבר הרגשתי שלא נעים לי להנזף על משהו שסוכם מראש עם המנהלת שמעליה ואם מנהלת המוקד לא עידכנה אותה אז אין לי יותר מידי מה לעשות בעניין.  היו רגעים שפשוט ייחלתי שתדווח לה כבר שאני נעדרת מהעבודה ואז היא תקבל תשובה.  אם אני הייתי במקום ראש הצוות פשוט הייתי ניגשת למנהלת מציגה בפניה את הבעיה ושואלת מה לעשות, זה כל כך פשוט!!!! ברגע שמישהו אומר שיש לו אישור מיוחד מהמנהלת כדאי לברר קודם במקום לנזוף במישהו שממש לא מגיע לו להנזף.

מאז אותו מקרה כבר הבנתי שיש כאן עסק עם מישהי לא כל כך חכמה וכל פעם שהיא הייתה מתקשרת הייתי עוברת אוטומטית לכוננות ספיגה. לפני מספר שבועות הייתי בשאיבת ביציות ולא הגעתי לעבודה, אז בשעות הערב ראש הצוות התקשרה אלי והתחילה את השיחה ב-"היי, זאת.....(השם שלה), מה נשמע?" כמובן שלאור כל המקרים הקודמים שקרו לי איתה כבר הכנתי את עצמי לנזיפה, ובמקום להגיד לה בסדר. עניתי לה "כן?" במילים אחרות תגידי מה את רוצה ונסיים את השיחה. עם כל הכבוד היא לא חברה שלי והשאלה הזאת לא נראתה לי מתאימה בכלל. אז היא צחקה מהעבר השני של הקו ושאלה "מה כן? שמעתי שלא הגעת אז התקשרתי לשאול אם הכל בסדר ואם את צריכה משהו תודיעי לי" אמרתי לה תודה וניתקתי. אז אולי זה נשמע נחמד ואיכפתי אבל אני לא קונה את השינוי הפתאומי ביחס, משערת  שפשוט התלוננו עליה אז היא החליטה לשנות את הטון.

למרות שאני לא רוצה להתנהל מולה, אין לי ממש ברירה כי היא מסדרת את המשמרות ולא תמיד מתייחסת לבקשות של הנציגים ובמקרה כזה, אני זאת  שצריכה למצוא לעצמי מחליף וגם לעדכן אותה שתאשר את ההחלפה. תמיד כשנשלחות המשמרות בערב, אני מגלה שלא שובצתי למשמרת בהתאם למה שביקשתי וזה מאוד מכעיס ומתסכל. ואז גם מתחיל הלחץ, מה יקרה אם היא לא תאשר?  מה יקרה אם היא לא תראה את ההודעה שלי?  מה יקרה אם לא אמצא מחליף? כל שבוע אותו דבר. וזה גם מה שעומד לקרות עם  חופשת הפסח שביקשתי שבועיים מראש. עד שלא אראה את הסידור של המשמרות לשבוע הבא, אני לא באמת אוכל לדעת האם התייחסו לבקשה שלי או לא.

אני סופגת הרבה ושותקת, לא נכנסת לעימותים ובוחרת את המלחמות שלי... מחזיקה את עצמי עד הרגע שאכנס להריון ואז כבר אוכל להתחיל לספור את הימים עד העזיבה.

עידכון:
וכמו שציפיתי אף אחד לא התייחס לבקשה ושיבצו אותי לעבוד כל השבוע אפילו שהודעתי 3 שבועות מראש. כמובן שאני לא מתכוונת לעבוד אפילו יום אחד במהלך השבוע הזה, הרסו לי את המצב הרוח... צריכה ללמוד לא לקחת דברים ללב

יום שישי, 17 בפברואר 2023

שיחות ברמה מתקדמת

 בחודש האחרון העלו אותי ברמת השיחות בעבודה, זה היה צעד שנכפה עלי מבלי שניתנה לי אפשרות לבחור ומבלי שרציתי בכך.

ע"מ לעלות לרמה המתקדמת הייתי צריכה לעבור הדרכה. את ההדרכה הנחתה אחת מראשי הצוות שאני מחבבת כי היא נטולת אגו ומתייחסת לכולם כאל שווים, כך שהרגשתי בנוח לשתף אותה בחוסר הרצון שלי ובחששות לעלות לרמה המתקדמת. בזמן ההדרכה נכנסה לחדר ההדרכות גם המנהלת של המוקד והתחילה לדבר עם המתלמדות. במהלך השיחה היא אמרה ממש בלי שום קשר לכלום שהיא אוהבת אותי וזה גרם לי להרגשה טובה כי זה איפשר לי להביע בהומור ובעקיפין את החשש שלי ואמרתי לה חצי בצחוק וחצי ברצינות שאחרי שאתחיל בשיחות היא כנראה לא תאהב אותי יותר

בשונה מרמה הבסיסית ששם השיחות פשוטות וקלילות ולא נדרש ממני להתעמק או לשאול יותר מידי שאלות, עכשיו השיחות מורכבות יותר, אני נדרשת לתחקר כל לקוח שמתקשר וחייבת להיות מרוכזת ובשליטה. ברמה הבסיסית הייתי רגועה ויכולתי מעט לרחף במחשבות, כעת אני בלחץ מהשיחה הבאה שלא ניתן לצפות אותה וזה מאלץ אותי להשאר דרוכה כל הזמן.

נכון להיום אני מסתדרת עם השיחות, אך חוששת לטעות, כי לאחרונה האחמשיות מאיימות שהן יקנסו את מי שתקליד את ההודעה בצורה לא נכונה אז אני משתדלת לעשות מה שאני יכולה אבל יודעת שאף אחד אינו חף מטעויות 

הייתי רוצה לסיים את הרשומה בנימה חיובית ואופטימית אבל האיום בקנסות הוא אחד מהדברים שמפריעים לי במקום העבודה שלי ויש גם דברים נוספים כמו חוסר היכולת לצאת לשירותים מבלי לבקש רשות, ההפסקות הקצרות שאי אפשר לחרוג מהן אפילו בדקה, היחס הלא המכבד, השכר הנמוך ובכלל - המונוטוניות, העומס והלחץ שמאפיינים את העבודה במוקד. כל אלה מאפילים על ההצלחות שלי ועל הדברים הטובים והמעטים שמתרחשים במוקד. למרות הכל אני עדיין מחזיקה את עצמי ועובדת במוקד כבר שנתיים... עד שאמצא מקום עבודה שיתאים לי. 



יום שישי, 14 באוקטובר 2022

התפקיד שנכפה עלי

 מאז שהתחלפה המנהלת במקום העבודה שלי, האווירה במוקד הפכה להיות נסבלת יותר. בשונה מהמנהלת הקודמת שישבה כל בוקר ליד המחשב והעירה לכל מי שלקח רגע כדי לנשום, המנהלת החדשה פחות מקפידה על ההתנהלות של הנציגים לאורך המשמרת וניתן קצת "לעגל פינות" ולגנוב כמה דקות כדי לנוח בין השיחות.

למרות שהמנהלת החדשה פחות נוקשה, עדיין יש הרבה עבודה וכל הזמן מגיעים למוקד נציגים חדשים. מכל הנציגים הותיקים שעובדים במוקד, המנהלת החליטה שאני זאת שאעביר לנציגים החדשים את ההדרכה המעשית, כלומר אאזין לשיחות שלהם ואכוון אותם. כל פעם שהיא מקבלת נציג חדש לעבודה הוא קודם מגיע אלי להאזנה. המנהלת מבחינתה מאוד מרוצה מהסידור הזה וגם ציינה זאת בפני, מיוחד לאור הפידבקים החיובים שהיא מקבלת עלי מהנציגים החדשים.

לצערי מהר מאוד זה הפך להיות התפקיד שלי והגיע למצב שגם כשלא ממש מתחשק לי להיות בהאזנה, אני נאלצת לבצע אותה ולפעמים גם לראות את שאר הנציגים משתחררים הביתה מוקדם בעוד שאני צריכה להשאר ולמלא את "התפקיד" שלי. לא מבינה למה היא ננעלה דווקא עלי, במיוחד שיש נציגים הרבה יותר ותיקים וטובים ממני במוקד (אני נמצאת ברמה הכי נמוכה מבחינת השיחות ומסרבת לעלות שלב כי קל לי ונוח לי כך).  

כל זה מתווסף לחוסר שביעות הרצון הכללית שלי ממקום העבודה. אני באמת מנסה לראות את הצדדים הטובים שיש בעבודה שלי, לחפש את החיובי ואת הדברים הטובים שבגללם שווה לי להשאר שם, אבל כל פעם נוסף משהו שרק הופך את המצב שלי לגרוע יותר. אני מנסה לשכנע את עצמי שטוב לי, מדחיקה ומתעלמת מכל הדברים שאני לא אוהבת כי בסה"כ אני מסתדרת וחבל לי לעזוב עבודה שהיא יחסית פשוטה (ועמוסה). אני עושה הכל העיקר לא לעזוב ולא לוותר לעצמי וזה ממש לא קל...

יום רביעי, 16 במרץ 2022

ענייני עבודה ומסיבת פורים

 חלפה שנה מאז שהתחלתי לעבוד במקום העבודה הנוכחי שלי ועדיין אני לא מתחברת אליו.

 מהיום הראשון לא ממש התחברתי לעבודה במוקד ולעומס של השיחות להן נדרשתי לענות מידי יום. קמתי בבוקר עצובה ומדוכאת רק מהמחשבה על כך שאני צריכה להגיע למקום הזה. למרות שהיו הרבה שיחות, הזמן לא זז ומצאתי את עצמי מסתכלת כל דקה על השעון ובודקת כמה זמן נשאר עד ההפסקה או עד סופו של היום. עם הזמן בניתי לי מעין לו"ז קבוע לגבי זמן הכנת הקפה ושעת היציאה לשירותים ופשוט מחכה לרגעים האלה כדי שאוכל לצאת לכמה דקות  להתרענן. לא הייתי מרוצה מהאופי של העבודה וגם לא מהשכר שהיה נמוך מידי. במשך שנה, כמעט מידי יום ביומו הייתי סוקרת את מודעות הדרושים בחיפוש אחר משרה אחרת שיכולה יותר להתאים לדרישות שלי, אבל לא ממש מצאתי אחת כזו (כנראה בגלל שאני יותר מידי ביקורתית עם עצמי וחושבת שאין לי מספיק ניסיון או ביטחון בשביל לפנות לתחומים אחרים מעבר לשירות לקוחות). 

מרוב שהייתי מרוכזת בעצמי ובעצבות שהשתלטה עלי מידי בוקר, לא הייתי משוחחת עם אף אחד ובקושי אומרת שלום, פשוט הייתי מגיעה לעמדה שלי, מתיישבת ומתחילה לעבוד. גם כשראש הצוות שלי התחתנה וכולם איחלו לה מזל טוב בווטסאפ הקבוצתי לא הצלחתי להתחבר, להיות נחמדה, ולשלוח ברכה כמו כולם, אז פשוט התעלמתי. 

נתתי לזמן לעשות את שלו, הרגשתי איך העצבות שלי כמו הזמן נמרחת על שבועות וחודשים ולא עשיתי מאמץ כדי לשנות אותה ולהשתנות, לא רציתי לעשות דבר. כל מה שעניין אותי היו שעות ההגעה והיציאה שלי הביתה, כל בוקר הייתי רושמת על דף באיזו שעה נכנסתי לעבודה והקפדתי לצאת בדיוק בזמן שאני צריכה לצאת ולא דקה אחרי. את ההליכה הביתה לכיוון האוטובוס הייתי עושה כמעט בריצה, העיקר לצאת מהמקום הזה כמה שיותר מהר.

נכון להיום אני עדיין לא אוהבת את מקום העבודה שלי, אמנם אני קצת יותר חברותית ותקשורתית ממה שהייתי ומצאתי אנשים להחליף איתם כמה מילים במהלך היום אך לא למרות זאת אני לא ממש שמחה או מרוצה

השבוע החליטו לארגן במקום העבודה שלי מסיבת פורים חגיגית. בהתחלה לא רציתי להגיע רק בגלל המחשבה על כך שאבזבז את הזמן היקר שלי על המקום הזה, אך ככל שחלף הזמן התחלתי יותר ויותר להשתכנע שאני צריכה להחליף אווירה וקצת לצאת מהשיגרה, לעשות משהו אחר ממה שאני רגילה וכך מצאתי את עצמי מאשרת הגעה למסיבה של מקום העבודה שלי שאני כל כך לא אוהבת. במחשבה זה עדיין לא מסתדר לי, שהמקום שאני שונאת יכול לגרום לי להנאה ולא מאמינה שהסכמתי לדבר הזה.

אולי אם יארגנו לעיתים קרובות יותר אירועי חברה כאלה זה יוכל להשפיע לטובה על מה שאני מרגישה...  

מקווה שלמרות הכל אהנה הערב.

 


המכתב שלא נשלח

לחנה אני יודעת שחלפו בערך 8 שנים מהפעם האחרונה שדיברנו או נפגשנו. הרבה פעמים ניסיתי להעלות על הכתב מה אני מרגישה או חושבת בהקשר אליך אבל התק...