להיות אמא

 אף פעם לא חשבתי שלהיות אמא, זה כל כך קשה. רק אחרי 6 שנים אני מצליחה להבין את התהליך שעברתי ושאני עדיין עוברת. לקח לי זמן להבין שהעובדה שיש לי ילדה לא מספיקה בשביל להיות אמא, ושהייתי צריכה גם לעבור איזשהו שינוי חשיבתי ותהליכי בשביל שאצליח לקבל על עצמי את התפקיד הזה.

מאחר שהחלטתי עוד בתחילת דרכי כאמא שאני לא מעוניינת להביא ילדים יותר, נוצרו בתוכי המון התנגדויות לכל המצב הזה וחוויתי הרבה תסכולים. השינויים שעברתי די נכפו עלי ונאלצתי לקבל אותם כחלק ממני. 

עד היום לא הייתי אקטיבית כל כך בחיי, בהרבה היבטים אפילו הייתי קצת פסיבית, נמנעת מקבלת החלטות, נותנת לאחרים לקבוע. היום מעצם היותי אמא, הפכתי להיות בראש המשפחה ובמרכז העניינים, אחת שכל הדברים עוברים דרכה, שצריכה להיות מעורבת, שצריכה לקבל החלטות, אחת שהבית והמשפחה לא יכולים לתפקד בלעדיה. הפכתי להיות ממש ציר מרכזי בחיים של משפחה. גם כשניסיתי להתחמק מזה ולהיות פחות מעורבת - לא הצלחתי, כי היו מטלות שפשוט חייבו אותי להיות שם בשביל ילדה שלי בכל מה שקשור לבגדים, אוכל, לימודים, חברות, מצב בריאותי וגם מצב רגשי. כל הדברים האלה פשוט היו שם ודרשו התיייחסות ולא ממש הייתה לי ברירה, הייתי חייבת להתייחס ולתת את הדעת וכך פשוט נשאבתי לתוך המצב הזה מבלי שהייתי מעוניינת בכך.

בתוכי הייתי מתוסכלת ושנאתי את הקיום שלי. ממש הרגשתי שנהרסו לי החיים, שכל חיי הם טעות אחת גדולה ובאמת רציתי למות. עד היום לפעמים אני מרגישה שאין לי עתיד, שאיבדתי את החופש שלי ומעתה ואילך אאלץ להיות משועבדת לבת שלי כל חיי. לעיתים אני באמת מתקשה לקבל זאת, ולא מפסיקה להלקות את עצמי על הטעות  שעשיתי בכך שהבאתי ילדה לעולם.

הכל כל כל מורכב וטעון... ולא קל לי  להתמודד... מקווה שעם הזמן אצליח להשלים עם התפקיד הזה...