לפני 6 חודשים התחלתי טיפול אישי. הגעתי לטיפול בעקבות תקופה קשה שעברתי. רציתי שיהיה בחיי אדם שאוכל להרגיש פתוחה במחיצתו ולשתף במה שעובר עלי. לא רציתי לעשות שינויים קיצוניים, רציתי רק לדבר ולהשתחרר ממה שמטריד אותי. תמיד פינטזתי על הרצון הזה להיות מוכלת ומובנת, להיות במקום בטוח ועוטף. זה גרם לי לפתח ציפיות על המקום הזה, על כך שאצליח לדבר על הכל ובעיקר חשבתי שאהיה משוחררת, פתוחה ומשתפת פעולה.
בפועל ההתנהלות שלי הייתה שונה לגמרי ממה שתיכננתי, גיליתי שאין לי מה לספר על עצמי, שמאוד קשה לי להפתח ושהמטפלת שלי צריכה לדרבן אותי על מנת שזה יקרה. נושאים רבים שתיכננתי לדבר עליהם הפכו להיות לא רלוונטים ואת מקומם תפסו נושאים עדכניים יותר
כיום, השיחות שלנו סובבות סביב הילדה שלי וההתנהלות מולה, זה מה שבחרתי לדבר עליו. בהתחלה באמת היה לי מה לומר אבל עם הזמן הרגשתי שהנושא הזה כבר מתחיל לשעמם אותי הרגשתי שאנחנו סובבות סביב אותו דבר, שהשאלות שלה חוזרות על עצמן ולי אין כל כך מה להוסיף, עד היום יש רגעים שבדרכי לפגישה אני שואלתי את עצמי מתי תגמר השעה הזאת עוד לפני שהתחילה.
רק לעיתים נדירות שממש אין על מה לדבר אנחנו מדברות גם על תחומים אחרים, על העבודה, על המשפחה על הזוגיות ובנושאים האלה הרבה יותר מעניין לי ויש לי מה לומר.
המטפלת שלי כל כך רוצה לראות את התהליך שאני עוברת ומפרגנת לי יותר מידי עד שלפעמים ההרגשה היא שאין מישהו שנמצא איתי בחווייה הקשה או מכיל אותי כמו שבאמת רציתי שיקרה, ההרגשה היא המטפלת שלי נמצאת שם רק בפיתרון, רק בדבר הטוב והחיובי, שלפיו אני צריכה לפעול
לעיתים אני מוצאת את עצמי משקרת לה לגבי דברים שהיא מציעה לי לעשות עם הבת שלי כשבפועל אני בכלל לא עושה אותם. אני יודעת שבסה"כ זה הפסד שלי ושאולי זה סתם ביזבוז של זמן וכסף אם אינני פועלת בהתאם להנחיות אבל לפעמים פשוט טוב לי ונוח לי במצב שאני נמצאת בו, גם אם הוא לא אידיאלי. לפעמים אני מרגישה שהיא פשוט לוחצת עלי בתחומים שאין לי כל כך חשק לשנות וכנראה שזה מה שגורם לי לשקר לה.
לפני שהתחלתי את הטיפול הנוכחי הייתי אצל מטפלת אחרת, שלה לא יכולתי לשקר וזה גרם לי להרגיש אי נוחות שאינני מתנהלת בהתאם להנחיות שלה ובעקבות כך עזבתי. במקרה הזה, אני מצליחה להחזיק את הטיפול אבל עם שקרים קטנים. המטפלת הנוכחית שלי חושבת שיש לי קושי להשתנות אבל האמת היא שלא תמיד אני רוצה.
מידי פעם עולות מחשבות לגבי הפסקת הטיפול אבל אני מנסה לא להשאב לשם ולא לחזור לדפוסים ישנים של עזיבה. מקווה שאצליח בכך
4 תגובות:
הרושם הנוצר אצל הקורא לגבי הטיפול הוא להיות עם ולהרגיש בלי. אך כשזה נמשך לאורך זמן, כנראה קיים הצורך להפתח, אם כי עדיין יש לעבוד על זה. נראה עבודה שלך עם עצמך. הכתיבה , החשיפה והשיתוף כאן הוא צעד לקראת.
נראה שפה, ביומן האישי שלך יש לך את הנכונות להפתח.ויכול להיות שזה הפתח ל"טיפול"
אני אישית בדעה שאם המטפל לא מביא לכך שירגישו אתו ואצלו פתוחים ובאמת יוצרים "סביבת עבודה משמעותית" אז אולי צריך משהו אחר?
בכל מקרה, מאחלת לך הרבה טוב.
גם אני מקווה שככל שהזמן יעבור אצליח להפתח יותר ויהיה לי על מה לדבר
יכול להיות שאת צודקת,אבל בינתיים אני מנסה לתת זה זמן ולראות האם המצב יכול להשתפר
תודה
הוסף רשומת תגובה