לאחר חודשים ארוכים של ציפיה אני יוצאת לחופשה בת 4 ימים עם המשפחה בטבריה. זה הזמן היחיד שאני באמת יכולה להתאוורר ולקחת פסק זמן מהמטלות היומיומיות. וממירוץ החיים הבלתי פוסק.
אני חושבת שהחופשות האלה מידי פעם או לפחות פעמיים בשנה, במקרה שלי (בראש השנה ופסח) הן חלק מהנאות החיים, משהו שנותן כוח להמשך וממלא באנרגיה. אינני יכולה לראות את חיי בלי חופשות בכלל ומצפה להם כל פעם מחדש.
על החופשה הנוכחית שלי בראש השנה הודעתי למקום העבודה שלי כמעט חודש מראש כי שם לא מספיק שמודיעים מראש אלא גם צריך לחכות שיאשרו וזה יכול לקחת שבוע או אפילו שבועיים, שזה קצת מוגזם מידי לדעתי אך זאת ההתנהלות במקום הזה ולמרות שאני לא חושבת שהיא הוגנת אני מנסה להתרגל אליה בעול כורחי.
לאחר בערך כ-10 ימים קיבלתי תשובה מהממונה עלי שמתוך היומיים שביקשתי אישרו לי כחופש רק יום אחד, בטענה שהיום האחרון הוא יום שלאחר חופש ודינו כדין יום ראשון ומאחר שהם לא מאשרים חופשות ביום ראשון, אז הם לא יכולים לאשר את היום האחרון של החופשה שלי.
ברגע שקיבלתי את התשובה הזו מאוד כעסתי בעיקר כי זאת חופשה שאני מבקשת בסה"כ פעמיים בשנה והיומיים האלה שאני מחסירה לא ממש קריטיים להם וכמובן שגם אפשר למצוא מחליף. הרגשתי שזאת התנהגות ממש אכזרית ולא הוגנת במיוחד לאור העובדה שכשהממונות עלי יצאו לחופשה על חשבון ימי ראשון זה לא ממש הפריע להן ואילו עלי כנציגה, שכנראה נחשבת נמוכה וחסרת חשיבות בסולם ההיררכי, אפשר לאסור חופשה שמגיעה לי כחוק.
כשניסיתי להסביר שמדובר בחופשה משפחתית שאני לא יכולה לבטל והאמת שגם לא ממש רוצה לבטל כי אני מרגישה שזאת חופשה שמגיעה לי, נאמר לי ע"י הממונה עלי ש"זה כמו יום ראשון לכל דבר ואין אישור ולכן אם לא תגיעי אני מאמינה שיהיו לזה השלכות".
אז בהתחלה באמת חששתי מההשלכות וזה מאוד השפיע עלי, במיוחד בגלל שאני עובדת מסורה שבאמת לא מאחרת ולא מחסירה, ולא רציתי להצטייר כאחרת, אך מאחר שאני לא מוכנה לוותר על החופשה הזאת בעד שום מחיר, הבנתי שאין לי ברירה...
מרוב שהייתי בלחץ מהסיטואציה הזאת ניסיתי להתייעץ עם כל מי שיכולתי על השלכות שיכולות להגרם לי כתוצאה מהחיסור זה. התייעצתי עם אמא שלי, עם בעלי, עם הפסיכולוגית שלי, הרגשתי שזה הדבר היחיד שיכול באמת להרגיע אותי. לא יודעת האם הצלחנו למנות את כל ההשלכות אבל בסופו של דבר הגענו למסקנה ששני הדברים הכי גרעים שיכולים להתרחש הם: ביטול בונוסים לתקופה מסויימת או פיטורים, שבעצם עם שניהם אני יכולה להתמודד.
לגבי ביטול הבונוסים - אני יוצאת לעבודה יותר בשביל שתהיה לי תעסוקה ופחות בשביל להרוויח כך שאם יבטלו לי בונוסים זה לא יהיה קריטי עבורי ובעניין הפיטורים - אם זה היחס שמקום עבודה נותן לעובדים שלו אולי באמת עדיף לחפש מקום אחר.
אני נמצאת בסיטואציה מורכבת ויודעת שאחרי חופשה מחכה לי שיחה לא נעימה אבל בינתיים אני מצפה לחופשה ומקווה שאצליח להנות ממנה מבלי להיות מוטרדת מההמשך
2 תגובות:
מחזיק לך אצבעות חזק חזק. השיקולים שלך נכונים מאוד, והבריונות של הממונה [ מציע שתפני לממונה על הממונה, יכתן וזו החלטה שלה בלעדית ולא של ההנהלה. יש מנהלים זוטרים שמגבירים את "כוחם" באמצעות התעמרות בעובדים הכפופים להם. זו תופעה מוכרת היטב בארגונים.] ראויה לבוז גדול. בסיפור הזה את החזקה, כי אינך עובדת לצורך פרנסה. לענ"ד זה המקום ממנו מגיעה ההתעמרות של הגברת הממונה עלייך.
תהני בחופשה, תהני בראש השנה.
שנה טובה לך ♥♥
אז בסוף באמת פניתי לממונה על הממונה שלי והיא אישרה לי את החופשה. צדקת במה שכתבת לגבי ההתעמרות בעובדים מצד הממונים, בדיעבד כשאני חושבת על כך זה בדיוק מה שהממונה עלי עושה, שמים לב לזה גם בתוכן ההודעות שלה ובצורת ההתנסחות.
מאחלת גם לך שנה טובה וחג שמח 🙂
הוסף רשומת תגובה