במשך שנים רבות הקשר ביני לבין ההורים שלי היה מאוד מרוחק. אני זוכרת את התקופה שחייתי במחיצתם כתקופה מאוד סוערת של ויכוחים וריבים שהתנהלו בעיקר מול אמא שלי שהייתה מאוד דעתנית ואסרטיבית. הויכוחים נמשכו עד גיל יחסית מאוחר ולא פסקו עד שעזבתי את הבית
בשנים האחרונות אני מרגישה שחל שינוי משמעותי בקשר ביני לבין ההורים שלי והיחסים איתם הופכים להיות קרובים יותר יותר.
הקשר החל להתהדק בעקבות התקופה הקשה שעברתי בשנה האחרונה עקב חיפושי העבודה שבמהלכה זכיתי לתמיכה של אמא שלי. האמת שבהתחלה לא רציתי להעזר בה אך היא הייתה האדם היחיד שהקשיב לי כשהיה לי קשה, וכשלא היה לי עם מי לדבר. היא היתה היחידה שהתקשרה אלי מידי יום לשאול בשלומי ועודדה איתי. בכל פעם ששוחחתי איתה היא הצליחה להרים אותי מהמקומות הנמוכים שנשאבתי אליהם ולהראות לי גם את הדברים הטובים בעצמי.
כשאני מתארחת אצל ההורים מידי שבוע, אמא שלי תמיד נמצאת סביבי ודואגת שלא יחסר לי דבר. היחסים שלי איתה השתנו לגמרי וכיום הנוכחות שלה אפילו מרגיעה אותי וגורמת לי להרגיש בטוחה ומוגנת למרות שאני בעצמי כבר אמא. כשאני נמצאת אצלם בשעות הערב, אמא שלי תמיד מציעה לי להכנס להתקלח, ומכינה לי סדוויצים לעבודה, לרגע מסוים אני חוזרת להיות ילדה ואפילו קצת נהנית מכך.
העזרה של ההורים שלי בכל מה שקשור לטיפול והשגחה על הבת שלי היא אינסופית ובכלל לא מובנית מאליו. מרגש אותי כל פעם מחדש לראות את הנכונות והרצון שלהם לעזור לי בכל מצב.
מעבר לכך - התחלנו גם לצאת יחד לבילויים, חופשות וטיולים משותפים, דבר שרק מקרב בינינו יותר
עם הזמן הבנתי שאין אף אדם בעולם שיהיה שם עבורי חוץ מאמא שלי, למדתי לראות את ההורים שלי מזווית ראיה אחרת לגמרי ויותר להעריך אותם ואת מה שהם עושים בשבילי.
10 תגובות:
לפני כחודש, בזמן דיון על אמא של ורדה'לה, ממחזהו הנפלא של לוין "נעורי ורדה'לה", אחת התלמידות "פתחה פה" על אמא שלה. נתתי לה שתי דקות לשחרר אש, אבל משרצתה להמשיך, לאחר שהצגתי הגנה סטריאוטיפית לגמרי על האם, חסמתי והודעתי: אנחנו מדברים רק על אמא של ורדה'לה.
אחר כך, לקחתיה לשיחה אישית. אמה היא יו"ר מועצת ההורים ודיבור רע עליה יכול להזיק לא רק לילדה אלא גם לאמה.
הסברתי לנערה איך היא מצטיירת בעיני חבריה וחברותיה לכיתה. הסברתי לה שהיא נותנת "נשק" בידי כאלה שלא אוהבים אותה ואולי ירצו לפגוע בה." אמרתי לה:"רק לחשוב שברגע קריטי מישהו ישלוף את הדברים האיומים שאמרת על אמך".
אחרון אחרון התיחסתי ל-מה שכתבת כעת. שעכשיו אמך היא האדם היחיד בעולם שנמצא בשבילך, באמת. ואמרתי לה, שבעוד חמש שנים היא לא תאמין שאמרה את הדברים האיומים לאשה, שהיא אמא, ושתהיה החברה הכי טובה שלה בעולם.
מניסיון אישי: עדיף לריב עם ההורים כשאתה מתבגר ולאהוב אותם כשאתה מבוגר, מהמצב ההפוך...
אהבתי את תגובתו של הבהיר. בגיל הנעורים זה הזמן המושלם לריב עם ההורים, ואז כשמתבגרים - לחזור אליהם ולקבל אותם בחזרה, אוהבים וקרובים.
גם אני מתחברת לבהיר - יש זמן למרוד ויש זמן לקבל...זה תהליך נכון כשהכל נעשה במסגרת גבולות. וכמה טוב לשמוע שאתן מגיעות לשלב אחר ביחסים. שלב של קבלה הדדית ומתוך כך של עזרה, תמיכה ויכולת להניח שיפוטיות בצד. מאחלת לך שתמשכנה. שתיכן (וגם הילדה כמובן) זוכות.
אני חושבת שכשעוזבים את הבית מקבלים הזדמנות לבנות את עצמנו בנפרד מההורים וללמוד מי אנחנו בנפרד מהם. ואז אם מתקרבים שוב זה הופך יותר להיות קשר של חברות בין מבוגרים ופחות של תלות.
יפה ששמת לב והארת.
לפעמים האמירות האלה מגיעות גם מחוסר מודעות אז טוב שיש מי שמתייחס
מסכימה איתך, שמעתי על מקרים שהמצב הפוך ואז נוצר נתק שעלול להמשך לאורך שנים
מסכימה גם עם הדיעה הזו,זו ההתנהלות התקינה בעיני
תודה, אני שמחה שהצלחנו לצלוח את התקופות הקשות ולהגיע למצב שאנחנו נמצאות בו היום. אם היית אומרת לי אז שאלה יהיו היחסים עם ההורים שלי לא הייתי מאמינה
מסכימה, לפעמים המרחק והזמן משנים אותנו ומלמדים אותנו דברים על עצמינו ואז יותר קל להתקרב וכמובן שיש פחות תלות
הוסף רשומת תגובה