גוף ורגש

מישהו מצית לידך סיגריה במקום עבודה אחד ולאחר מספר ימים, את מרגישה את פעולת ההצתה על הגוף שלך. את יושבת במקום עבודה אחר ויש שם עכביש שרץ על הקיר, אחרי תקופה מסויימת, את מרגישה אותו קופץ לך לתוך הבגדים ... ואת יודעת שזה לא אמיתי אבל מרגישה את זה בגוף ומתחילה להתנער...
לא יודעת מה הסיבה שדווקא אני הייתי צריכה להתמודד עם זה,  אבל שני המקומות ששם זה קרה שרופים מבחינתי...

אנשים מדברים בתוך הראש שלך... 
מישהו שואל: "למה לא הקשבת לבעלך?" 
מישהי שואלת:"את משקרת לי?"
"אז היא לא ממש שווה משהו", אומר אדם אחר (בהקשר של עבודה).
ועוד מישהי צועקת משהו בסגנון אל תפני אלי יותר.
קולות מהעבר ואולי גם מהעתיד, חלק מהאמירות אני יכולה לשייך לאנשים ספציפיים... מקווה שההדים האלה הסתיימו לתמיד. הצלחתי לזהות מתי אני מאלצת את עצמי לחשוב על דברים ומתי הדברים מנסים להשתלט עלי. הדבר היחיד שהשתלט עלי ואולי קצת אהבתי היה המוסיקה. כיום אני יכולה להיות עם עצמי מבלי שיש מישהו מוגדר שמעסיק את המחשבה שלי ללא הפסקה. 

נמאס לי להתגלגל עם הרגשות והמחשבות שלי לכל עבר, כשהבחירה לא ממש ברורה ומבלי שיהיה אף אחד שיעזור לי לאסוף את השברים, לצערי משפחה קרובה שעוברת את זה איתי לא תמיד יכולה לתמוך או לעזור באותו הרגע וכל עזרה באותו הרגע יכולה רק להזיק לי ולמי שמנסה לעזור. בהתחלה יש תחושה של אדם שרוצה להרוס הכל, בהמשך רוצה לשתף ובסיום סתם אדם שקשה לו להתאפק ולשמור את כל מה שהוא חושב לעצמו והכל פשוט יוצא, קצת מבחירה וקצת לא. 
תמיד יש לי הרגשה שדברים חוזרים על עצמם כל הזמן ועם השנים, התגובה לשיחזור הופכת להיות קיצונית יותר עם תחושה שאת כופה את עצמך על אנשים שאת לא בטוחה שאת מכירה... אבל למרות זאת מנסה להתחבר למקום שאוכל להיות שלמה איתו.