מישהי מהעבר...

במהלך התקופה הקשה שעברתי, היה רגע אחד שנזכרתי במישהי שהערכתי ‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍ולא ראיתי הרבה זמן וזה הציף אותי...

מצד אחד הרגשתי שאני מתגעגעת אליה ורוצה לפגוש אותה, באמת היה לי איכפת ממנה... ומצד שני לקח לי זמן להתגבר על המחשבות הלא רצוניות שהיו לי לגביה כלומר, לפעמים חשבתי עליה בצורה שלילית מבלי להתכוון לכך ולפעמים חשבתי עליה בהקשרים שלא התאימו לסיטואציה שרציתי לייצר. היה לי קשה למקד את הכוונות שלי בהקשר הנכון עבורי, כנראה בגלל מה שעברתי.  

דבר נוסף שהקשה עלי היה שלא הצלחתי לזכור איך היא נראתה,  למרות שאת התקופה שלמדתי אצלה זכרתי היטב. כנראה שזה נבע מכך שחלפו הרבה שנים מהפעם האחרונה שפגשתי אותה. לפעמים אני מצטערת על כך שלא עלה בדעתי לבקר אותה מידי פעם. היא הייתה בין האנשים הבודדים שבאמת שרציתי והיה לי חשוב לפגוש ... 

לאחר כמה חודשים, ראיתי אותה נוסעת ברחוב הסמוך לאיזור מגוריי, והכל חזר אלי.... סתם טיילתי ברחוב עם הבת שלי כשלפתע ראיתי אותה עומדת בפקק תנועה, בדיוק מולי. היא נראתה קצת כועסת אבל בדיעבד זה היה הפרצוף הכי חמוד שראיתי אי פעם. אני לא יודעת האם היא זיהתה אותי או לא, כי היא לא ממש הסתכלה עלי, אלא יותר לעברי... מאז קיוויתי שאוכל לפגוש בה שוב.

אני עדיין מרגישה משהו כלפיה וחשוב לי להיות בקשר עם הרגשות  שלי ולהיות מסוגלת להביע את מה שאת מרגישה. יחד עם זאת, אני יודעת שבכתיבה ובעיקר במחשבה, יש לי נטייה להתרפק על רגשות כשמדובר באנשים שאני מעריכה וזה אחרת כשניצבים אחד מול השני במציאות וצריכים לדבר, זה אולי קצת יותר מורכב, במיוחד אחרי שנים שאפילו לא ראיתי אותה והשיחה אחרונה שניהלנו כמעט ולא זכורה לי.

מצד אחד אני מרגישה משהו כלפיה ומצד שני קצת חוששת ... היא בכלל לא יודעת איך אני מרגישה ולי אין מושג איך היא תגיב לדבר כזה... כי כל המצב הזה הוא קצת שונה מהרגיל ובכלל לא בטוח שאני אראה אותה שוב... וע"מ שנפגש, היא צריכה לזהות אותי... אז בינתיים אני סתם כותבת את המחשבות והרגשות שלי...