על חופשות ואילוצים בעבודה

 ושוב פעם כמו בכל שנה כשאני מבקשת בעבודה לצאת לחופשה בחג, מתחיל הסיפור הזה שאני לא יודעת האם יתייחסו ויאשרו לי או שיתעלמו ואצטרך לדאוג לי למחליף. האמת שההתנהלות הזאת קצת מתחילה להמאס עלי ואני מוצאת את עצמי מתלוננת לא מעט, בעיקר בפני בעלי, על העבודה ועל היחס שהנציגים מקבלים.

 

מאחר שאני עובדת בעבודה לא קלה ולא מתגמלת במיוחד, יש תחלופה גבוהה של עובדים. כל שנה או שנה וחצי מתחלפת ראש צוות במוקד ומגיעה מישהי הרבה יותר גרועה מהקודמת. לשמחתי הרבה כמעט ולא יוצא לי לפגוש אותן, אך למרות זאת יש כל מיני אי הבנות עם ראש הצוות החדשה שנובעות מכך שכנראה לא עשו לה הדרכה כמו שצריך או שהיא חוששת לפנות למנהלת המוקד שנמצאת מעליה בדברים שהיא לא יודעת מה לעשות ואז הכי קל  זה פשוט לנזוף בנציג במקום לברר מה באמת הבעיה . 

מי שעוקב אחרי יודע שאני נמצאת בטיפולי פוריות וזה מאלץ אותי להעדר בבקרים מהעבודה ולהכנס מאוחר יותר למשמרת. כמובן שאני עושה זאת באישור המנהלת של המוקד שיודעת שאני בטיפולים. כל פעם שאני מאחרת אני מעדכנת אותה והיא מטפלת לי בנושא הנוכחות. בעבודה, אף אחד לא יודע שאני בטיפולים חוץ ממנה ומעדיפה להשאיר זאת כך ואז נוצר מצב שראש הצוות מתקשרת אלי בבקרים כשאני נמצאת במעקב ושואלת למה אני לא במשמרת. אז בפעמים הראשונות באמת הייתי עונה לה ואומרת לה שזה באישור המנהלת אבל התשובה הזאת, שנראית לי הכי מתקבלת על הדעת, לא הייתה מספקת אותה  והיא הייתה נוזפת בי ואומרת שאני צריכה לעדכן אותה ולא את מנהלת המוקד.

באחד מהימים כשהגעתי למוקד לאסוף טופס מסוים, ניגשתי למנהלת המוקד וסיפרתי לה שמתקשרים לחפש אותי בימים שאני מעדכנת אותה שאאחר והיא אמרה שזה בסדר כי היא מטפלת לי בדוח הנוכחות ושתשוחח על כך עם ראש הצוות. כמובן שהיא לא עשתה זאת וכמה ימים לאחר מכן התחלתי לקבל הודעות נזיפה כמו "למה זה לא עובר דרכי?! אני מטפלת במשמרות ועובדת בבמה!" או "אני המנהלת שלך לא ....(מנהלת המוקד) אני באמת לא מצליחה להבין את זה!" . ובפעם אחרת היא כתבה: "מתי תביני שאת צריכה לפנות אלי לגבי משמרות?!" 

לאחר מכן כבר הפסקתי לענות ולהגיב להודעות שלה כי כבר הרגשתי שלא נעים לי להנזף על משהו שסוכם מראש עם המנהלת שמעליה ואם מנהלת המוקד לא עידכנה אותה אז אין לי יותר מידי מה לעשות בעניין.  היו רגעים שפשוט ייחלתי שתדווח לה כבר שאני נעדרת מהעבודה ואז היא תקבל תשובה.  אם אני הייתי במקום ראש הצוות פשוט הייתי ניגשת למנהלת מציגה בפניה את הבעיה ושואלת מה לעשות, זה כל כך פשוט!!!! ברגע שמישהו אומר שיש לו אישור מיוחד מהמנהלת כדאי לברר קודם במקום לנזוף במישהו שממש לא מגיע לו להנזף.

מאז אותו מקרה כבר הבנתי שיש כאן עסק עם מישהי לא כל כך חכמה וכל פעם שהיא הייתה מתקשרת הייתי עוברת אוטומטית לכוננות ספיגה. לפני מספר שבועות הייתי בשאיבת ביציות ולא הגעתי לעבודה, אז בשעות הערב ראש הצוות התקשרה אלי והתחילה את השיחה ב-"היי, זאת.....(השם שלה), מה נשמע?" כמובן שלאור כל המקרים הקודמים שקרו לי איתה כבר הכנתי את עצמי לנזיפה, ובמקום להגיד לה בסדר. עניתי לה "כן?" במילים אחרות תגידי מה את רוצה ונסיים את השיחה. עם כל הכבוד היא לא חברה שלי והשאלה הזאת לא נראתה לי מתאימה בכלל. אז היא צחקה מהעבר השני של הקו ושאלה "מה כן? שמעתי שלא הגעת אז התקשרתי לשאול אם הכל בסדר ואם את צריכה משהו תודיעי לי" אמרתי לה תודה וניתקתי. אז אולי זה נשמע נחמד ואיכפתי אבל אני לא קונה את השינוי הפתאומי ביחס, משערת  שפשוט התלוננו עליה אז היא החליטה לשנות את הטון.

למרות שאני לא רוצה להתנהל מולה, אין לי ממש ברירה כי היא מסדרת את המשמרות ולא תמיד מתייחסת לבקשות של הנציגים ובמקרה כזה, אני זאת  שצריכה למצוא לעצמי מחליף וגם לעדכן אותה שתאשר את ההחלפה. תמיד כשנשלחות המשמרות בערב, אני מגלה שלא שובצתי למשמרת בהתאם למה שביקשתי וזה מאוד מכעיס ומתסכל. ואז גם מתחיל הלחץ, מה יקרה אם היא לא תאשר?  מה יקרה אם היא לא תראה את ההודעה שלי?  מה יקרה אם לא אמצא מחליף? כל שבוע אותו דבר. וזה גם מה שעומד לקרות עם  חופשת הפסח שביקשתי שבועיים מראש. עד שלא אראה את הסידור של המשמרות לשבוע הבא, אני לא באמת אוכל לדעת האם התייחסו לבקשה שלי או לא.

אני סופגת הרבה ושותקת, לא נכנסת לעימותים ובוחרת את המלחמות שלי... מחזיקה את עצמי עד הרגע שאכנס להריון ואז כבר אוכל להתחיל לספור את הימים עד העזיבה.

עידכון:

וכמו שציפיתי אף אחד לא התייחס לבקשה ושיבצו אותי לעבוד כל השבוע אפילו שהודעתי 3 שבועות מראש. כמובן שאני לא מתכוונת לעבוד אפילו יום אחד במהלך השבוע הזה, הרסו לי את המצב הרוח... צריכה ללמוד לא לקחת דברים ללב

בטיפולים...

 אני יודעת שאני כבר לא נמצאת פה הרבה. החיים שלי סובבים סביב טיפולי הפוריות. הנושא הזה צבע לי את החיים וכל שאר הדברים פשוט נדחקו לשוליים. גם מצב הרוח שלי לא במיטבו ואין לי חשק לעשות דבר, אפילו את לימודי הקונדיטוריה שתיכננתי לברר לגביהם אני לא מצליחה לקדם.

לפני חודש בערך התחלתי סבב חדש של הזרקות. כנראה שמרוב שהזריקות הפכו לעניין שבשיגרה, התחלתי לעבוד על אוטומט והתבלבלתי בזריקות, במקום זריקה שממריצה הזרקתי בטעות זריקה שמדכאת. עשיתי זאת במשך יומיים וממש במקרה עליתי על הטעות. מסתבר שזה היה מאוחר מידי כי כל הזקיקים שהיו אמורים לגדול פשוט נעלמו, לא היה ניתן לקדם את התהליך בלעדיהם וכל הפעילות ההורמונלית שלי השתבשה. הרגשתי אשמה בעיכוב הזה ושהכל השתבש בגלל הטעות שעשיתי, היה לי מאוד קשה לסלוח לעצמי והייתי ממש בדאון. 

בעקבת המצב שנוצר, נאלצתי להמתין כמעט 4 שבועות שייקרה משהו, חיכיתי לביוץ שלא הגיע או למחזור שייסמל התחלה של סבב חדש. בסופו של דבר, אחרי המתנה ממושכת גדל זקיק אחד, ולרגע נולדה בי התקווה שאולי בכל זאת ניתן יהיה להציל את הסבב הזה וכן להגיע לשאיבה והחזרה. לרגע באמת הייתי מאושרת וחשבתי שעברתי את המשוכה הזאת.

במשך שבוע וחצי הזרקתי בדיוק מה שהרופא ביקש ובדקתי את עצמי שוב ושוב לוודא שהטעות שעשיתי לא תחזור על עצמה. במהלך השבוע הזה באמת התחלתי להתעודד, הרגשתי שיצאתי מהמקום הכי נמוך שיכולתי להיות בו ועכשיו אני מטפסת חזרה למעלה. הכל התנהל בהתאם ציפיות, הזקיק אכן גדל, שאבו לי אותו בתחילת השבוע והתחילו להפרות. הבעיה התחילה כשהתוצאות של ההפריה איחרו להגיע, שזה תמיד מדליק נורה אדומה לגבי ההמשך, אבל למרות זאת האחות התקשרה לדווח שהתחילה הפריה ואף קבעה לי תאריך להחזרה שהיה אמור להתקיים ביום חמישי האחרון אחרי הצהרים.

כשהגיע יום חמישי לקחתי יום חופש וקבעתי תור לדיקור, הכל היה מוכן, אפילו התיק . אך בסביבות 10:00 בבוקר באותו יום הרופא פוריות שלח לי הודעה שהביצית הפסיקה להתפתח וההחזרה מבוטלת. זה היה מאוד מצער ומתסכל! ועדיין למרות שעברו כבר כמה ימים קשה לי להתנער מתחושת הפיספוס ומכך שאוטוטו היינו מצליחים. בעלי מתחיל להעלות את הרעיון של תרומת ביצית ואני עדיין רוצה להאמין שאולי עוד נוכל להצליח מביצית שלי.

 נמצאת בתקופה ממש גרועה ומתסכלת בחיי, מרגישה כמו ברכבת הרים, כשבתוכי תקווה שנבנית ומתנפצת כל פעם מחדש מבלי יכולת לשנות או להשפיע על התהליך... 

עדיין כאן...

 אז קצת נעלמתי מהבלוג. כל כך רציתי לחזור לכאן עם בשורות טובות, שסיימתי עם טיפולי הפוריות ושאני בהריון אבל לצערי זה לא המצב.

אני עדיין נמצאת בטיפולי פוריות ולא ממש מצליח לנו. חודש שעבר הרופא פוריות ניסה לשנות פרוטוקול במקום פרוטוקול ארוך (3 שבועות של הזרקות) הוא החליט לנסות פרוטוקול קצר (2 שבועות של הזרקות) וזה היה כישלון חרוץ. מיד כשיצאתי מהשאיבה נאמר לי ש-2 ביציות לא יצאו תקינות ואת השלישית שנראתה בסדר שלחו למעבדה. כשהבנתי שהשתיים הראשונות לא יצאו תקינות כבר לא האמנתי שהשלישית תצא תקינה למרות שרופא הפוריות ובעלי היו אופטימיים וכמובן שצדקתי. יום למחרת הרופא התקשר ואמר שלביצית יש 46 כרומוזומים וזה לא תקין . כך שעברתי שאיבה סתם ולא הייתה החזרה בכלל. 

בדר"כ השאיבות של הביציות נעשות בהרדמה כי ע"מ להוציא את הביצית צריך לדקור את השחלה וזה מלווה בכאב. בכל השאיבות שעשיתי עד היום העדפתי לעבור את השאיבה בלי הרדמה כי בדר"כ יש לי ביצית אחת או שתיים, זה גם מאפשר לי להשתחרר יותר מוקדם מהמחלקה. חוץ מזה בפעמים הראשונות בכלל לא הרגשתי את הדקירה כך שלא היה איכפת לי להיות ערה בזמן השאיבה אבל עכשיו כנראה שהמקום כבר רגיש והדקירה מתחילה להיות ממש כואבת ואם במקרה יוצאת ביצית אחת בכל שחלה (דבר שכבר קרה לי בסבב האחרון) זה כבר שתי דקירות ואני כבר לא בטוחה אם בא לי לסבול ככה, למרות שכל התהליך לוקח בדיוק 5 דקות. 

יש נשים שבשאיבה אחת מצליחים לשאוב להן 10 או 20 ביציות ואז הן פטורות מהשאיבה לתקופה מסוימת ורק מגיעות להחזרה. אצלי לצערי זה לא כך כי יש לי רזרבה שחלתית נמוכה (מעט ביציות וליתר דיוק 1-2) כתוצאה מהגיל, כך שכל פעם מחדש אני צריכה לעבור גם שאיבה וגם החזרה ואם אחרי השאיבה מתקבלת ביצית לא תקינה (כמו שקרה לי) זה מאוד מתסכל, גם הייתי צריכה לסבול וגם לא יצא מזה כלום.

נכון להיום אני אחרי עוד אחד מהסבבים עם ביצית אחת שהצליחו להחזיר וביום ראשון אני אמורה לעשות בדיקת בטא (בדיקת הריון) ולראות אם הסבב הצליח. האמת שקצת קשה לי להיות אופטימית, אבל נראה לי שאני מציאותית פשוט כי אנחנו כבר בסבב חמישי והכשלונות (של הסבבים) הולכים ומתרבים....והאמת שאני גם לא רוצה להיות אופטימית מידי כדי לא להתרסק, במידה והתוצאה תיהיה שלילית

עדיין בטיפולי פוריות

 עדיין ממשיכה עם טיפולי הפוריות, עד היום עברתי שתי החזרות שלא הצליחו ובקרוב מתחילה את ההחזרה השלישית. ככל שהזמן חולף זה מתחיל להיות יותר ויותר קשה, לא מבחינה פיזית אלא בעיקר מבחינה רגשית. לאחר כל החזרה של עובר יש המתנה של שבועיים מורטי עצבים שרק בסופם ניתן לדעת האם העובר נקלט או לא (באמצעות בדיקת דם). לפני כן אי אפשר לדעת דבר וצריך פשוט להמתין ולהעביר את הזמן שזה הדבר קשה ביותר במיוחד כשמצפים למשהו כל כך.  במהלך ההמתנה הזאת יש כל מיני סוגים של כאבים שחשים בגוף אבל אף אחד מהם לא יכול לרמז על התוצאה הסופית ותמיד ניתנים לפרשנות לחיוב או לשלילה. לפעמים אני מנסה להשתמש בבדיקת הריון ביתית ממש יום או יומיים לפני בדיקת הדם, למרות שאומרים שגם הבדיקות האלה לא תמיד אמינות ויכולות לעוות את התוצאה, אבל בכל זאת  אני מעדיפה לקחת את הסיכון מאשר להמתין. בינתיים בשתי ההחזרות האחרונות דווקא כן קיבלתי תוצאות מדויקות.

את ההחזרה האחרונה שלא הצליחה עשיתי לפני שבועיים ובדיוק היום, ביום חמישי, קיבלתי את התוצאות של בדיקת הדם, אבל כבר ידעתי מיום שלישי שהיא תיהיה שלילית כי השתמשתי בבדיקת ההיריון. חוץ מזה גם העדפתי להקדים את הדיכאון ליום שלישי ולהפטר ממנו מאשר להתחיל אותו ביום חמישי ולהכנס איתו לתוך הסופשבוע. כך שביום שלישי גם אני וגם בעלי היינו חסרי מצב רוח. לי היה מאוד קשה להתרכז בעבודה ולקחתי הרבה הפסקות עד שהיום הזה הסתיים  (למזלי סיימתי ב-12.00 כך שלא היה לי הרבה זמן לסבול) ובעלי חזר הביתה מוקדם כי גם לו לא היה חשק לעבוד. אז יום שלישי היה היום הרישמי של הדיכאון, יום שממש לא עשינו בו כלום. אפילו ויתרתי על ללכת לסרט עם אמא שלי והתברר שזו הייתה טעות כי אולי זה היה יכול לשפר לי קצת את מצב הרוח. ביום רביעי כבר הרגשנו קצת יותר טוב והיום קבענו תור חדש לרופא הפוריות כדי לתכנן את המשך הטיפול. 

הדבר החיובי היחיד שבאמת אפשר לומר על התהליך שהנתונים משתפרים מפעם לפעם והביציות שנשאבות יוצאות באיכות טובה יותר. אם בפעם הראשונה הצליחו לשאוב רק ביצית אחת אז עכשיו כבר הצליחו לשאוב 3 ביציות ואחת מהן הקפיאו לסבב הקרוב, כך שבמקום לעבור שוב את כל ההזרקות והשאיבה, עושים רק החזרה וזה מקל על הכל ומקצר את התהליך. מקווה שהביצית הזאת תעבור את שלב ההפשרה ובאמת תימצא מתאימה להחזרה, אבל עד אז יש לפחות עוד שבועיים.... 

כך נראים החיים שלי בתקופה הזאת, חיים בין שאיבה להחזרה ומקווים שפעם  הבאה תיהיה תוצאה טובה יותר ואולי אפילו הריון...

על טיפולי פוריות והתחביב החדש שלי

 הרבה זמן לא עדכנתי מה קורה איתי. לא בגלל שלא היה לי זמן אלא בגלל שהתחלתי עם תחביב חדש של אפייה ואת רוב הזמן הפנוי שלי אני מעדיפה לבלות במטבח. גיליתי שאני מאוד אוהבת לאפות ולהתנסות באפייה של דברים חדשים. אני אמנם נמצאת בשלב דיי ראשוני ולא הכל מצליח לי אבל אני רוכשת קורסים דיגיטלים, נרשמת לסדנאות פרונטליות , מחפשת מתכונים ברשת ומשתדלת לפחות פעם בשבוע לאפות משהו למשפחה כך שאני משתפרת מפעם לפעם ולומדת. גם על אביזרים אני לא חוסכת וקונה כל מה שיעזור לי ויכול ליעל את המיומנות שלי. אני לא יודעת איך פתאום התחביב הזה השתרש בי. במשך שנים לא אהבתי להכנס למטבח והכנתי את המאכלים הכי בסיסים שידעתי להכין ורק עכשיו כשבאמת התחלתי לעבוד במטבח והתחלתי יותר להשקיע, גיליתי כמה המטבח שלי קטן וכמה אין לי מקום לעבוד שם. רק המיקסר החדש שקניתי לפני שבוע תופס לי חצי מהשיש אבל עד שנעבור דירה (שגם זה נמצא בתכנון) אני אאלץ להסתפק במטבח הקטן שלי, העיקר שיש לי כל מה שאני זקוקה בשביל ללמוד ולהתנסות.

אז התחביב הזה תופס הרבה זמן מהיום שלי גם מבחינת התנסות, גם מבחינת צפייה בסרטוני אפיה ועיצוב עוגות ואפילו במחשבות יש לזה הרבה מקום. זאת הפעם הראשונה בחיי שבאמת יש לי תחביב שאני אוהבת ומוכנה להשקיע בו. אף פעם לא היו לי תחביבים שבאמת הגיעו מתוכי אלא יותר רעיונות של מישהו אחר שאימצתי לעצמי. כך שאני שמחה שהתחלתי להפתח לתחביבים חדשים ולמצוא דברים אותנטיים שאני מתחברת אליהם. זה גם עוזר לי להשאיר את העבר מאחור ולא להשאב לזכרונות עצובים או כואבים שקשורים ללימודי העבר ולמקצוע שלי.

דבר נוסף שמעסיק אותי בתקופה האחרונה וכתבתי עליו גם בפוסט הקודם הוא שהתחלתי טיפולי פוריות. אני בתוך התהליך כבר 3 חודשים וכל חודש מחדש מזריקה הורמונים מידי יום. בהתחלה קצת חששתי מהזריקות אבל החלטתי שאני לוקחת את זה בקלות, לא מתרגשת מכל דבר ולא משקיעה יותר מידי מחשבה, כך שאת הזריקה הראשונה הזרקתי לעצמי לבד ואחרי שהתרגלתי זה הפך להיות החלק הכי קל בכל התהליך, עניין שלוקח בדיוק 5 דקות ולאחריו חוזרים לעיסוקים הרגילים. הפכתי להיות מאוד מיומנת כך שהתחלתי לקחת את המזרק איתי לכל מקום בערכה מיוחדת ולא לוותר על בילויים בגלל שאני צריכה להזריק בשעה מסויימת. פעם אחת אפילו הזרקתי בערב בתוך גן ציבורי לאחר סיימתי פגישה כי לא היה לי זמן להגיע למקום נוח יותר. 

אני מגיעה למעקב של בדיקות דם ואולטרסאונד כל כמה ימים ע"מ לבדוק את ההשפעה של ההורמונים. גם לבדיקות הדם כבר התרגלתי, רק האולטרסאונד לפחות במקרה שלי מאוד כואב. הזקיקים ממש מסתתרים בשחלות ומאוד קשה לאתר אותם. במהלך שלושת החודשים שאני מטופלת הספקתי כבר להחליף רופא פוריות כי הרופא הראשון שהייתי אצלו קבע אחרי שני סבבים של הזרקות שמשהו בהתנהגות של השחלות שלי לא תקין והמליץ על תרומת ביצית וזה עוד לפני שבכלל הגעתי לשאיבה של הזקיקים. זה היה מאוד מפתיע ולמרות שבעלי ואני כבר התחלנו לדבר על תרומת ביצית החלטתי שאני רוצה קודם ללכת לייעוץ לבדוק האם יש עוד משהו שניתן לעשות וכך הגעתי לרופא הפוריות הנוכחי שאני נמצאת אצלו כיום, שהוא מאוד מקצועי ונראה שהוא יודע מה הוא עושה. אז התחלתי מחדש את כל הזריקות והבדיקות וביום שבת מתוכננת השאיבה הראשונה שלי. לצערי רק זקיק אחד הצליח לשרוד בסבב הזה ואותו ינסו להחזיר. 

מודה שאני לא כל כך אופטימית ולא מאמינה שאצליח להכנס להריון בסבב הזה מזקיק אחד בודד שעדיין לא ממש ניתן לדעת האם הוא תקין או לא... אבל זה מה שיש וכמובן שזה עדיף על כלום. 

אז מה התחדש אצלי?

 חלף זמן רב מהפעם האחרונה שעידכנתי, האמת שלא ממש היה לי חשק לכתוב כי הכתיבה קצת מאלצת אותי להכנס פנימה ולהיות עם עצמי והיה לי קשה למצוא את המוד הנכון וגם את הזמן בשביל לעשות את זה. 

אז מה התחדש אצלי? בעלי ואני עדיין מנסים להכנס להריון... מאחר שחלפה חצי שנה מאז שהתחלנו לעבוד על זה ועדיין אין תוצאות, החלטנו לפנות לרופא פוריות שהפנה אותנו לעשות בדיקות. את בעלי שלחו לעשות בדיקת זרע שיצאה תקינה ואפילו מעבר לממוצע ואני עשיתי צילום רחם ופרופיל הורמונלי שזה בעצם בדיקת דם שבודקת כמות ואיכות של ההורמונים בגוף. הצילום רחם יצא תקין אבל הפרופיל ההורמונלי הראה שיש ערך גבוה של הורמון fsh שמעיד על כך שיש לי רזרבה שחלתית נמוכה (מעט ביציות) ובגלל זה אני לא מצליחה להכנס להריון. הפתרון היחיד לבעיה הזאת בגיל שלנו (42) הוא להתחיל טיפולי פוריות ולעשות הפריה חוץ גופית. 

בהתחלה הייתי נגד הרעיון הזה, אמרתי לעצמי שאני מוכנה לנסות רק בדרך הרגילה ואם אגיע למצב שאצטרך הפריה אז נוותר על הרעיון של ילד נוסף אבל בסוף השתכנעתי, אני לא באמת יודעת למה, אולי באמת החלטתי לתת לזה צ'אנס אמיתי. 

עברתי דרך ארוכה ממצב שבו לא יכולתי להעלות הדעת להביא ילד נוסף למצב שאני מוכנה לעבור הפרייה חוץ גופית והזרקות וכל מה שכרוך בכך. למרות שאני מסכימה לעבור את התהליך הזה אני עדיין לא להוטה להביא עוד ילד , לפחות לא כמו בעלי, ויודעת שלא אתאכזב במידה ולא נצליח. בנוסף בעלי ואני סיכמנו שאנחנו מנסים את עניין הפרייה עד גיל 44 ואם לא נצליח, נוותר על הרעיון של ילד נוסף, פשוט קשה לי לראות עצמי אמא לתינוק בגיל 45, ובמיוחד המחשבה שבגיל 50 אני אהיה אמא לילד בן 5, הגיל הזה נראה לי קצת מבוגר מידי בשביל לרוץ אחרי ילד קטן. בינתיים בעלי מסכים איתי ואני מקווה שגם בבוא העת הוא ייקבל את זה ויתמוך בהחלטה שלי. יכול להיות שהיינו צריכים לחשוב על הפרייה בגיל מוקדם יותר אבל לא יכולתי לחשוב על ילד נוסף במיוחד אחרי מה שעברנו עם הבת שלנו. 

ביום ראשון הקרוב אנחנו נפגשים שוב עם רופא הפוריות כדי לאשר את כל המסמכים וכנראה שבינואר כבר אתחיל את התהליך. אשתדל לעדכן מידי פעם איך אני מסתדרת ...

וקצת לגבי העבודה שלי - בעקבות המלחמה החלטתי שאני רוצה לעבור לעבוד מהבית בעיקר כדי להיות עם הבת שלי בזמן האזעקות, כשהיא לומדת מהבית ולהרגיע אותה. בסופו של דבר היא חזרה ללימודים ואני נשארתי לעבוד מהבית והתברר שזו הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי. כמובן שעדיין יש לחץ של שיחות אבל זה עולם אחר לגמרי. אני עובדת במוקד כבר שנתיים וחצי וזו פעם ראשונה שאני יכולה לומר שפשוט יש לי שקט נפשי. מאז שעברתי לבית אין אחמ"ש שמעיר לי על כל דבר, מזרז אותי במהלך השיחה או סתם צועק וצוחק בקול רם בלי להתחשב בנציגים שעובדים. כמובן שהוא נמצא בקשר עם מי שעובד מהבית אבל התקשורת נעשית לרוב דרך ה-whatsapp כך שגם אם יש הערות לרוב הן נעשות בכתב כך שזה לא משפיע עלי וגם לא תמיד אני מצליחה לשים לב אליהן כשאני במענה. מאז שעברתי לבית אני הרבה יותר מאושרת ורגועה וגם צמצמתי קצת בשעות העבודה כך שפעמיים בשבוע אני מסיימת לעבוד מוקדם יותר וזה באמת מקל עלי וגורם לי להרגשה טובה. השינוי הזה מאפשר לי גם להקדיש זמן לבית ולמשפחה ובחודשים האחרונים גיליתי מחדש את המטבח והתחלתי לבשל, לאפות ולהתנסות בהכנה של מאכלים חדשים, קצת לשדרג את כישורי המטבח שלי ואני מאוד נהנית מזה. בנוסף התחלתי פילאטיס שלוש פעמים בשבוע וזה רק תורם לי להרגשה הכללית הטובה.

אני חושבת שבסופו של דבר דברים הסתדרו לטובה כי דווקא בתקופה הזו שאני מתחילה טיפולי פוריות, חשוב לשמור על רוגע ושלווה ולא להעמיס על עצמי יותר מידי, כך שעבודה מהבית ממש מתאימה לי ובכללי נראה לי שאני נמצאת בדרך נכונה של שינוי והתפתחות ויש בהחלט למה לצפות.

.. 

ההתלבטות...

 ברשומה הקודמת שכתבתי סיפרתי על כך שבעלי שיכנע אותי להביא ילד נוסף ושהתחלנו לקדם את הנושא הזה. אז למרות שאני משתפת פעולה ואנחנו עושים כל מה שצריך, עדיין יש רגעים שאני לא שלמה לחלוטין עם ההחלטה שקיבלתי. 

כשאמרתי שאני מעוניינת להשאר עם ילדה אחת, בעלי ואמא שלי לחצו עלי לשנות את דעתי, הם דיברו בעיקר על כך שהמיומנויות החברתיות של הבת שלנו לא מפותחות מספיק ושהיא תשאר לבד. אמא שלי הזכירה זאת בכל הזדמנות שהיתה לה, אז בסופו של דבר השתכנעתי. זה לא הלהיב אותי או גרם לי לפתח ציפיות, אך מבחינה הגיונית זה נראה לי נכון והתחלנו לקדם את הנושא הזה, תוך חודש כבר הספקנו לעשות בדיקות גנטיות דרך הקופה וגם בדיקות גנטיות מורחבות באופן פרטי (שעלו לנו 5000 ש"ח).

לאחרונה כשדיברתי עם אמא שלי על הנושא הזה היא אמרה שבעקבות התייעצות עם איש מקצוע היא שינתה את דעתה וחושבת שאני לא חייבת להביא ילד נוסף כי זה לא יתרום כלום לבת שלי (בת 9) ושהיא יכולה להיות אמא שלו. למרות שאמרתי לה שאני לא יכולה לשנות את דעתי אחרי שכבר החלטנו, הרגשתי שהכל מתערער אצלי. אחרי שכבר השתכנעתי וניסיתי לאמץ לעצמי השקפת עולם שונה על הנושא הזה הכל מתרסק וחוזר לנקודת ההתחלה. לאמא שלי יש המון השפעה עלי ולפעמים החיים שלי נראים כמו נדנדה, נוטים כל פעם לצד אחר בהתאם לדעותיה.

יחד עם זאת גם אני לא חזקה מספיק ונותנת לכל דבר לטלטל אותי, קשה לי לגבש החלטה ולדבוק בה עד הסוף. ההחלטות שאני מקבלת בחיים לרוב מגיעות מהשכל, קשה לי להתחבר לרגש וגם אם אני מצליחה זה לא מחזיק לאורך זמן. לרוב כשאני צריכה לקבל החלטה חשובה אני תמיד נמצאת במצב של לא יודעת, לא בטוחה וכנראה באופן לא מודע אני פשוט ממתינה שמישהו אחר יקבל את ההחלטה במקומי. אני אף פעם לא מצליחה להרגיש שאני שולטת החלטית ויציבה בדרך שאני בוחרת לעצמי. אני גם יודעת שאם אחזור בי ואחליט לא להביא ילד נוסף, זה יחזיק מעמד לחודש בערך ואז שוב יתחילו הספקות.... חוסר ההחלטיות הוא דפוס התנהגות בחיי, אני מלאה בקונפליקטים פנימים שאינני יכולה לפתור ולכן לפחות כלפי חוץ אני כמעט תמיד מתפשרת.

מאחר שאני לא מצליחה למצוא את הפתרון בתוכי, אני נאלצת לצאת החוצה להתחיל קצת להתייעץ ולשמוע דיעות של אנשים אחרים...