אני יודעת שאני כבר לא נמצאת פה הרבה. החיים שלי סובבים סביב טיפולי הפוריות. הנושא הזה צבע לי את החיים וכל שאר הדברים פשוט נדחקו לשוליים. גם מצב הרוח שלי לא במיטבו ואין לי חשק לעשות דבר, אפילו את לימודי הקונדיטוריה שתיכננתי לברר לגביהם אני לא מצליחה לקדם.
לפני חודש בערך התחלתי סבב חדש של הזרקות. כנראה שמרוב שהזריקות הפכו לעניין שבשיגרה, התחלתי לעבוד על אוטומט והתבלבלתי בזריקות, במקום זריקה שממריצה הזרקתי בטעות זריקה שמדכאת. עשיתי זאת במשך יומיים וממש במקרה עליתי על הטעות. מסתבר שזה היה מאוחר מידי כי כל הזקיקים שהיו אמורים לגדול פשוט נעלמו, לא היה ניתן לקדם את התהליך בלעדיהם וכל הפעילות ההורמונלית שלי השתבשה. הרגשתי אשמה בעיכוב הזה ושהכל השתבש בגלל הטעות שעשיתי, היה לי מאוד קשה לסלוח לעצמי והייתי ממש בדאון.
בעקבת המצב שנוצר, נאלצתי להמתין כמעט 4 שבועות שייקרה משהו, חיכיתי לביוץ שלא הגיע או למחזור שייסמל התחלה של סבב חדש. בסופו של דבר, אחרי המתנה ממושכת גדל זקיק אחד, ולרגע נולדה בי התקווה שאולי בכל זאת ניתן יהיה להציל את הסבב הזה וכן להגיע לשאיבה והחזרה. לרגע באמת הייתי מאושרת וחשבתי שעברתי את המשוכה הזאת.
במשך שבוע וחצי הזרקתי בדיוק מה שהרופא ביקש ובדקתי את עצמי שוב ושוב לוודא שהטעות שעשיתי לא תחזור על עצמה. במהלך השבוע הזה באמת התחלתי להתעודד, הרגשתי שיצאתי מהמקום הכי נמוך שיכולתי להיות בו ועכשיו אני מטפסת חזרה למעלה. הכל התנהל בהתאם ציפיות, הזקיק אכן גדל, שאבו לי אותו בתחילת השבוע והתחילו להפרות. הבעיה התחילה כשהתוצאות של ההפריה איחרו להגיע, שזה תמיד מדליק נורה אדומה לגבי ההמשך, אבל למרות זאת האחות התקשרה לדווח שהתחילה הפריה ואף קבעה לי תאריך להחזרה שהיה אמור להתקיים ביום חמישי האחרון אחרי הצהרים.
כשהגיע יום חמישי לקחתי יום חופש וקבעתי תור לדיקור, הכל היה מוכן, אפילו התיק . אך בסביבות 10:00 בבוקר באותו יום הרופא פוריות שלח לי הודעה שהביצית הפסיקה להתפתח וההחזרה מבוטלת. זה היה מאוד מצער ומתסכל! ועדיין למרות שעברו כבר כמה ימים קשה לי להתנער מתחושת הפיספוס ומכך שאוטוטו היינו מצליחים. בעלי מתחיל להעלות את הרעיון של תרומת ביצית ואני עדיין רוצה להאמין שאולי עוד נוכל להצליח מביצית שלי.
נמצאת בתקופה ממש גרועה ומתסכלת בחיי, מרגישה כמו ברכבת הרים, כשבתוכי תקווה שנבנית ומתנפצת כל פעם מחדש מבלי יכולת לשנות או להשפיע על התהליך...
4 תגובות:
רוצה לעודד אותך לא להתייאש. אצלנו טיפולי פוריות של שנתיים שהסתיימו בהריון מחוץ לרחם והסרת חצוצרה אחת ועם סטטיסטיקה של פי סיכוי להריון נוסף מחוץ לרחם- כעבור שנתיים וחצי נולדה הבת הבכורה בהריון טבעי ללא טיפולים ושלוש שנים לאחר מכן נולד לנו אחיה ללא טיפולים וירידת הלץ הנפשי המלווה לכך. מה שמצביע שיש חלק פסיכולוגי ניכר באי-פיריון . לפני 10 ימים נולד נכדנו השני לבת הבכורה (הבת שנולדה לזוגתי בגיל 33 והנכד שנולד לבת שלי בגיל 35):
https://kankan111.blogspot.com/2025/02/blog-post_28.html
אגב, תגובה דומה כתבתי לבלוגרית בקהילת פרפרים - הבלוגוספרה שלנו, שהייתה במצבך מספר שנים ללא הצלחה ועם לחצים נפשיים אדירים. כשלאחר מספר חודשים נכנסה להריון תקין שהסתיים בלידה מאושרת.
על כן המלצה - צאו מהלחץ!!! הוא אינו מועיל ואפילו מעכב.
בהצלחה!
מחזיק לך אצבעות. אני בטוח שתזכי בסוף.
תודה. שמחה לשמוע על מקרים שכן מצליחים. מאוד מעודד לדעת.
האמת אני לא כל כך בלחץ אבל כן מודעת לזה שאין לי יותר מידי זמן....
תודה! מקווה מאוד
הוסף רשומת תגובה